פעם, השאלה היתה, בלתי קורקטית בעליל. "עם מי נשארים הילדים?", כאילו הורה אחד חייב לעזוב ולהיפרד מהילדים, והתפיסה היא שהילדים נשארים עם הורה אחד, ובדרך כלל זו היתה האמא.

למרבה המזל, היום אני לא צריכה להסביר לרוב הזוגות שמגיעים להתייעץ, בין אם ביחד ובין אם בנפרד, שהם לא מתגרשים מהילדים. גם הצד הפגוע, מתבקש להפנים שאם בן זוגם מבקש להיפרד, הוא לא הולך להיעלם לילדים שלהם, ועם כל הכעס והתסכול שיש ביניהם, הנישואין אולי לא נצח, אבל ההורות כן.

את מקומה של השאלה הזו החליפו המושגים המאוד מבלבלים- משמורת, אפוטרופסות, ואחריות הורית- שכדאי לעשות בהם סדר.

אפוטרופסות משמעה ששני ההורים הם האפוטרופסים של הקטינים, ובמסגרת האפוטרופסות הקבועה בחוק שניהם אחראים לקטינים וצריכים יחדיו לקבל כל החלטה משמעותית הנוגעת לקטינים- חינוך, מקום מגורים וכו'. אם שני ההורים לא מסכימים- בית המשפט מכריע.

אפוטרופסות לא מתבטלת בגלל שההורים נפרדים, והורה נשאר אפוטרופוס גם כשאינו משמורן. רק במקרים חריגים ביותר נשללת אפוטרופסות, וזוגות שנפרדים צריכים להבין שזה לטובת ילדם שיהיו לו שני אפוטרופסים ולא אחד.

אם החלטתם להיפרד, אין החלטה אחת נכונה עבור כל המשפחות. אתם צריכים לקבל את ההחלטה הטובה לילדים שלכם. ייתכן שעבורכם טוב לשמר סטטוס לפיו ההורה שטיפל באופן עיקרי, עד כה ימשיך להיות משמורן, אבל גם יכול להיות שדווקא עכשיו יהיה טוב לכם לשנות מן ההרגל ולאפשר הורות יותר שוויונית. רק אל תאפשרו לשיקולים הזרים, של אגו או כעס, ולפעמים עלבון, לחדור להחלטות הללו

משמורת, היא עניין הקשור במגורים העיקריים. הורה משמורן הוא ההורה שעימו החליטו שהקטינים יתגוררו מרבית הזמן, והוא זה אשר מתנהל ביומיום בעיקר עם הקטינים. כשאת/ה משמורן, ההורה השני עדיין אפוטרופוס, עובדה זו נשכחת פעמים רבות על ידי הורים שחושבים שאם המשמורת בידם, הם והם בלבד יכולים לקבל החלטות על הקטינים- וטעות בידם.

כיום נטיית בתי המשפט הכללית - אם אין בעיות גיאוגרפיות קרדניליות - האבא גר במודיעין, האמא בחיפה למשל - היא לעודד משמורת משותפת. לקטינים יהיו שני בתים, וההורים ישתפו פעולה- עניין שלא תמיד קל לבצע, כשהסכסוך הותיר משקעים עמוקים, אבל אין ספק שקטינים ירויחו מכך שההורים יחלקו משמורת.

היות ששאלת המשמורת הפכה ברבות השנים קריטית בשל ההשפעה על קביעת המזונות (ככלל, אבות החולקים משמורת, כאשר הכנסותיהם דומות לשל האמהות, משלמים פחות מזונות, לעומת אבות שאינם משמורנים ומסתפקים בהסדרי ראיה מצומצמים) – המשמורת לא פעם הופכת לכלי ניגוח. 

הפסיקה מנסה להפחית ממתח זה על ידי הקביעה באשר ל"אחריות הורית משותפת"- אז לא סופרים בדיוק את הזמן שהילדים עם אמא לעומת אבא, אלא גם בחלוקה לא שוויונית, קובעים שהאחריות ההורית משותפת, לכל עת. אבא אחראי גם כשהילדים אצל אמא, ולהיפך.

אם החלטתם להיפרד, אין החלטה אחת נכונה עבור כל המשפחות. אתם צריכים לקבל את ההחלטה הטובה לילדים שלכם. ייתכן שעבורכם טוב לשמר סטטוס לפיו ההורה שטיפל באופן עיקרי, עד כה ימשיך להיות משמורן, אבל גם יכול להיות שדווקא עכשיו יהיה טוב לכם לשנות מן ההרגל ולאפשר הורות יותר שוויונית. רק אל תאפשרו לשיקולים הזרים, של אגו או כעס, ולפעמים עלבון, לחדור להחלטות הללו.

מובן שכדי להבין את היקף הזכויות שלכם, ולפני קבלת כל החלטה, כדאי ורצוי מאוד להתייעץ, כי לכל צעד כזה יש השלכות רבות, שכדאי לכם להכיר עוד מתחילת ההליך.