מקור: ויקיפדיה

"סרג'נט פפר", כפי שהוא מכונה בקיצור, הוקלט לאחר סיומה של תופעת הביטלמניה ולאחר שחבריה הפסיקו להופיע. עם הפסקת ההופעות, יכלו להתפנות חברי הלהקה, בפעם הראשונה מאז קמה הלהקה, לתכנון מדוקדק של תקליטם הבא, שהיה אמור לכלול שירים המתארים את מחוזות ילדותיהם, המשך מגמה שהחלה ב-Revolver ובתקליטון Strawberry Fields Forever/Penny Lane.

כפי שהסתבר בסוף תהליך היצירה, התוצאה הייתה שונה לחלוטין מהכוונה הראשונית. מקרטני טען שהוא הושפע מרעיון "הנושא האחיד" בתקליטי פרנק זאפה ומהתקליט Pet Sounds של להקת The Beach Boys שהיווה פריצת דרך בתחום ההקלטה. פול מקרטני אמר בריאיון שאחרי שהוא וג'ון לנון שמעו לראשונה את התקליט, הלכו השניים לדירתו של מקרטני והתחילו לכתוב את השיר she's leaving home.

אלבום קונספט

הפסקת ההופעות והיד החופשית שנתנה חברת EMI לביטלס איפשרה לחברי הלהקה להתמקד ביצירה המוזיקלית ולהקדיש זמן רב לעבודת אולפן. התוצאה הייתה בנייה של אלבום כיצירה אומנותית אחת כוללת, ולא רק כאוסף של שירים. בשיר הפותח את האלבום, אותו כתב פול מקרטני יחד עם מל אוונס, חברי הלהקה מציגים את עצמם לא בתור הביטלס, אלא בתור להקת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר, ומזמינים את המאזינים להצטרף ולשמוע את ההופעה שלהם.

השיר מוביל באופן רצוף לשיר שנכתב על ידי פול מקרטני וג'ון לנון ומבוצע על ידי רינגו סטאר, With a Little Help From My Friends, המגלם דמות של זמר בשם בילי שירס. בשיר הלפני אחרון של התקליט, חוזרת מנגינת השיר הראשון, ומילות השיר מודות לנו על ההקשבה ומצטערות על כך שההופעה מגיעה לסופה. אולם, פרט לתבנית זו אין קשר של ממש בין השירים האחרים בתקליט והוא עדיין מהווה אסופת שירים מגוונת ולא "אלבום קונספט", כלומר אלבום בעל נושא מרכזי.

רעיון הצגת הלהקה לא כ"ביטלס" אלא כ"להקת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" מבוטא בצורה בולטת גם בעיצוב עטיפת התקליט. חברי הלהקה מופיעים על גבי התקליט פעמיים: במרכז הם לבושים בתור חברי הלהקה של סרג'נט פפר, ותמונה נוספת שלהם מופיעה בין שלל הדמויות המפורסמות שברקע.

הכתיבה וההקלטה

החופש להקליט ללא עול ההופעות נתן לכל ארבעת חברי הלהקה הזדמנות להתנסות באמצעי הקלטה חדישים ובהרגלי עבודה שונים באולפן הקלטות. חברי הלהקה לא הגיעו עוד לאולפן עם שיר גמור, אלא עם מגוון רעיונות, עליהם עבדו במשותף ויחד עם אנשי הסאונד. לנון עבד באולפן שהתקין בביתו ושם ביצע ניסויי צליל אלקטרוניים בהיפוך סלילי הקלטה, יצירות קולאז' מסלילי הקלטה שונים וניגן סלילי הקלטה במהירויות שונות. מקרטני שהה רוב הזמן באולפן 2 של אולפני אבי רוד ועבד עם המפיק ג'ורג' מרטין וטכנאי ההקלטה ג'ף אמריק.

האריסון כמעט ולא הגיע לאולפן, אלא שיפר את התמחותו בנגינה בסיטאר ויצר קשרים עם נגני מוזיקה הודית. רינגו סטאר אמר בראיון מאוחר שהוא חש עצמו כנגן אולפן, אחד מרבים שהוקלטו במסגרת הצורך לשלב באלבום נגני כלי נגינה רבים ושונים (בהם תזמורת סימפונית, קלרנית, נבל, צ'מבלו, וכלי נגינה הודיים שונים). עם זאת, תיפופו של סטאר השתפר מאד בעת הקלטות סרג'נט פפר.

במקביל התנסו כל חברי הלהקה ב-LSD. תקליט זה היה האחרון בו שיתפו לנון ומקרטני פעולה בכתיבת שירים. לאחר Revolver, שהצטיין בקיטוב רב ואבחנה בין "שירים של ג'ון" ל"שירים של פול", רוב השירים בסרג'נט פפר נכתבו במידה זו או אחרת של שיתוף פעולה בין השניים. באלבומים הבאים שיתוף פעולה זה יעלם כליל.

כמו באלבומים הקודמים, Revolver ו-Rubber Soul, השתמשה הלהקה בטייפ ארבעה ערוצים ובמספר הקלטות לכל שיר אולם בס'רג'נט פפר הגיע מיצוי ההקלטה בארבעה ערוצים לשיאו. חברי הלהקה, בעיקר לנון ומקרטני, היו מבקשים ממרטין להשיג אפקט קולי מסוים, כמו למשל "סאונד של קרקס" ב-Being for the benefit of Mr. Kite. מרטין הפעיל יכולת יצירתית על מנת להשיג את האפקט המבוקש.

המוזיקה

כרזת הפרסומת שהיוותה עבור ג'ון לנון השראה לכתיבת השיר !Being for the Benefit of Mr. Kite.

שני השירים הראשונים שהוקלטו במטרה להיכנס לאלבום היו Strawberry Fields Forever ו-Penny Lane, אשר תיארו, כיאה למטרת האלבום הראשונית, מקומות הקשורים לילדותם של לנון ומקרטני בהתאמה. התקליטון שהכיל את שני השירים הללו נחל הצלחה רבה והם לא נכללו בסופו של דבר בתקליט, לפי הנחיות EMI שלא לשלב שירים שיצאו כבר בתקליטונים באלבומים המוגמרים.

האלבום משלב סגנונות מוזיקליים רבים, השואבים ממקורות השפעה מגוונים כגון מוזיקה קלאסית, דיקסילנד, מוזיקה של מחזות זמר, מוזיקה הודית ועוד. התקליט נפתח בשיר הנושא את שם האלבום, וממשיך לשיר With a Little Help from My Friends בביצוע רינגו סטאר ("בילי שירס").

השיר הבא, Lucy in the Sky with Diamonds, אינו קשור עוד ל"קונצפט", השיר מקבל אופי שמיימי באמצעות תעלול בו קו הבאס בבית מנוגן על ידי מקרטני דווקא בצליליו הגבוהים של אורגן האמונד שהותאם במיוחד לשמעת צלילי פעמונים.

שמו של השיר הבא, Getting Better, נובע מאמירה של ג'ימי ניקול, המתופף שהחליף את רינגו בחלק ממסע ההופעות של הביטלס. זהו שיר רוק קצבי והאריסון מנגן בו בטמבורה (כלי נגינה הודי הדומה לסיטאר).

כמו Lucy in the Sky with Diamonds גם השיר הבא בצד א', Fixing a Hole, "זכה" לפרשנות כביכול מדובר בשיר על סמים, אולם משמעותו פשוטה למדי ומדברת על השתייכות ואפשרות החדירה של אדם אחד לנפשו של רעהו. השיר מורכב משני חלקים: חלק מאד מלודי וחלק בגוון מודגש של רוק. ג'ורג' מרטין מנגן בצ'מבלו.

השיר הבא, She's Leaving Home, בלדה על נערה הבורחת מביתה אל הרפתקת התגרות בעיר הגדולה, הוא בעל השפעות קלאסיות מובהקות ומנגנים בו נבל ורביעיית מיתרים. מילות השיר הן שילוב של אירוניה וחמלה על ההורים והשיר משלב את נקודות המבט של הבת וההורים בדרך של קאנון. הקצב בכינורות מונע מהשיר ליפול לסנטימנטליות.

השיר האחרון בצד א', !Being for the Benefit of Mr. Kite, נכתב על ידי לנון ונובע מפרסומת ישנה לקרקס נודד שהכילה את כל הפרטים המוזכרים בשיר, ההנדרסונים המופלאים, סוסים מרקדים וכיוצ"ב. כאמור, לנון ביקש ממרטין להקנות לשיר אופי של קרקס ושל מוזיקה הנעה במעגל מסחרר. מרטין השיג את האפקט על ידי גזירה והדבקה של עשרות מקטעי-סרט המושמעים במהירות לאחור, מצילתיים, הכפלות קול ושימוש בכלי נגינה מיוחדים כהרמוניום, גלוקנשפיל ואקורדיון.

צד ב' נפתח עם משהו שונה לחלוטין, שירו היחיד של ג'ורג' האריסון בתקליט, Within You Without You. שיר הודי מבוסס ראגה ומנוגן בכלי נגינה הודים, גיטרה חשמלית, צ'לו וכינורות מערביים. השיר הקפיץ את מעמדו של האריסון לאחר שנים שהיה חבר שולי בלהקה הן בעיני חבריו, הן בעיני ג'ורג' מרטין והן בעיני הקהל הרחב.

השירים הבאים בצד ב' מבטאים פנים שונות של ההוויה הבריטית. When I'm Sixty-Four בנוי על דיקסילנד, עם נגני קלרינט ופסנתר בנוסח הונקי טונק. השיר נכתב על ידי מקרטני לכבוד יום הולדתו ה-64 של אביו והוקלט לפני תחילת ההקלטות של סרג'נט פפר.

השיר הבא בתקליט, Lovely Rita, הוא דוגמה מובהקת לשיר של פול מקרטני הן בסגנון השואב את השראתו מרגטיים ומיוזיק-הול (הגרסה הבריטית לוודוויל) והן בתוכן הבורא דמות של בחורה צעירה, נערת מדחן, הרושמת דו"ח תנועה למספר, שבמקום לשנוא אותה על כך, מתאהב בה.

השיר מסתיים בקודה המורכבת ממקצב ומאנחות ומספר ללא מילים מה קרה לאחר מכן בין המספר לריטה. הקודה נחתכת ללא הפרדה בקרקור תרנגול המבשר על השיר הבא, Good Morning, Good Morning. השיר נכתב על ידי ג'ון לנון, שלא ייחס לו כל חשיבות. ההשראה לשיר הגיעה מתשדיר פרסומת לדגני בוקר.

קולות החיות בסוף השיר Good Morning, Good Morning נדגמים באופן שמשלב אותם עם הצלילים המקוטעים של הגיטרה החשמלית בתחילת שיר הפתיחה החוזר על עצמו.

לכאורה בחזרה על שיר הפתיחה תמה מסגרת התקליט, אך לאחר "סגירת המסגרת" מופיע השיר החשוב ביותר בתקליט: A Day in the Life (יום בחיים). השיר הוא שילוב של שני שירים נפרדים, שנכתבו על ידי ג'ון לנון (בתים 1, 2 ו-4) ופול מקרטני (בית 3). מלבד הביטלס, משתתפת בנגינת השיר תזמורת בת 41 נגנים.

השיר מסתיים באקורד בנמשך כביכול לנצח שנוצר כאשר ארבעת חברי הלהקה, יחד עם מל אבנס, ניגנו בו זמנית אקורד אחד בפסנתר (E מז’ור) כסיום לשיר. מאוחר יותר באותו יום הוסיף ג'ורג' מרטין גם צלילי הרמוניום והכפיל את צלילי הפסנתר המוקלטים.

התקליט לא מסתיים בסוף השיר האחרון. ברצועה האחרונה של התקליט, שבה סובבת מחט הפטפון במעגל, הוקלט קטע מוזר. בהשמעה של הקטע המוזר לאחור נשמעים חברי הביטלס כביכול הם אומרים ביטוי גס "I'll fuck you like a Superman". הביטלס הכחישו בכל תוקף שזו הייתה כוונת הדבר.

בנוסף הוקלט לאלבום שירו של ג'ורג' האריסון Only a northern Song שיכול להיתפש כביקורת מוסווית על יחסיהם של חברי הלהקה האחרים לשיריו של האריסון. הנבואה שבשיר הגשימה את עצמה, וג'ון לנון הוציא את השיר מהאלבום, רק כדי לכלול אותו יחד עם שירים דחויים אחרים באלבום מאוחר של הביטלס, Yellow Submarine‏.

העטיפה

מעבר לגיוון במוזיקה ובאמצעי ההקלטה, היווה סרג'נט פפר פריצת דרך גם בתחום עטיפות האלבומים. עד היום נחשבת התמונה על התקליט לייחודית, תוך שהיא זוכה למחוות רבות מצד אומנים רבים בעולם כולו. העטיפה זכתה בפרס גראמי באותה שנה, אחד מארבעה פרסי גראמי שהוענקו לתקליט.

צילום העטיפה, שנערך על ידי פיטר בלק הוא מונטאז' המורכב מ-57 דמויות שהיוו עבור חברי הלהקה גיבורים בשלב כלשהו בחייהם וחפצים שונים, בהם 9 בובות. במרכז הצילום ניצבים ארבעה חברי הלהקה, לבושים במדים צבעוניים ועטויי שפם כביכול הם חברי "תזמורת הלבבות הבודדים", לידם עומדות בובות הביטלס מהתקופה הראשונה ממוזיאון מאדאם טוסו.

בין האישים המופיעים בתמונה ניתן למנות את: אלברט איינשטיין, פרד אסטר, ויליאם ס. בורוז, אוברי בירדסלי, לני ברוס, מרלון ברנדו, מרלן דיטריך, בוב דילן, ג'יימס דין, אלדוס האקסלי, אוליבר הארדי, אוסקר ויילד, ג'וני וייסמילר, הרברט ג'ורג' ולס, שירלי טמפל, קרל גוסטב יונג, סטן לורל, לורנס איש ערב, דייוויד ליווינגסטון, מרילין מונרו, קרל מרקס, אדגר אלן פו, זיגמונד פרויד, לואיס קרול, טוני קרטיס, ג'ורג' ברנרד שו, קרלהיינץ שטוקהאוזן, וו. סי. פילדס ודילן תומאס.

דמות נוספת המופיעה על העטיפה היא דמותו של סטיוארט סאטקליף, הבסיסט המקורי של הביטלס. חברי הלהקה הוסיפו את דמותו לזכרו של סאטקליף, בשורה השלישית בקצה השמאלי לפני דמותו של האמן אוברי ברידסלי.

בתמונה המקורית מופיע גם מהטמה גנדי על העטיפה, אך חברת התקליטים חששה כי הקהל ההודי ייעלב מכך ולכן הוא נחתך.העציצים שלרגלי חברי הלהקה הם שתילים של קנאביס. אמנים רבים ושונים התייחסו לעטיפה, שהפכה לאיקון תרבותי. פרנק זאפה, למשל, לגלג על עטיפת האלבום, במסגרת עטיפת We're Only in it for The Money שלו.