אחרי חופשת הקיץ, של שנת 1980, הסכים סולן להקת לד זפלין, רוברט פלאנט, לצאת לסיבוב הופעות עם להקתו בארה"ב. בהתחלה לא היה קל לשכנע אותו לזה. התנאי שלו היה שהסיבוב לא יארך יותר מחודש ימים. זו הייתה החלטה מפתיעה מצידו, כי באותו זמן הוא תיכנן בסודי סודות לצאת לקריירת סולו. עם זאת, עדיין לא היה לו הביטחון המלא לעשות צעד שכזה.

מנהל לד זפלין, פיטר גראנט, מיהר לשחרר הצהרה לתקשורת כי הסיבוב יתחיל  ב-11 בספטמבר 1980. הכיוון – צפון אמריקה. זה היה אמור להיות סיבוב ההופעות הראשון של זפלין מאז שנת 1977. פלאנט, שהסכים לסיבוב ההופעות, ידע שמעתה והלאה הוא יסכים לעשות רק דברים שיאהב באמת.

באמצע ספטמבר דאג גיטריסט הלהקה, ג'ימי פייג', לחמש את עצמו ואת להקתו בעיצוב בימתי חדש, עם תאורה מיוחדת. אולפני BRAY הושכרו כדי לבצע שם את החזרות לקראת הסיבוב.

ב-24 בספטמבר עזב מתופף הלהקה, ג'ון בונהאם, את ביתו שב- WORCESTERSHIRE. יחד עימו היה חברו ועוזרו האישי, רקס קינג. הם נסעו לכיוון האולפן שנועד לחזרות. בדרך הם עצרו בפאב, כדי לאכול ארוחת בוקר. שם פינק את עצמו בונהאם בשתיית כמות גדולה מאד של וודקה.

את המשך לגימת הוודקה, בכמויות מבהילות, המשיך בונהאם באולפן עצמו. בשעות הערב החלה החזרה הראשונה, שהפכה לחזרה ללא תוצאות ממשיות. בונהאם היה במצב רעוע. הוא נפל כמה פעמים מהכיסא שהתיישב עליו מאחורי התופים. אנשים לא התרגשו מזה. פלאנט הציע לסיים את החזרה ולהמשיך למחרת.

רוברט פלאנט : "לפני החזרה הראשונה אמר לי ג'ון כי הוא לא שמח כפי שהיה. הוא אמר לי שנמאס לו לתופף וטען כי כולם מתופפים טוב ממנו. פתאום הוא פנה אליי ואמר שהוא מעדיף שאני אתופף והוא ישיר". כל הנוכחים בה החליטו לעזוב את האולפן ולהגיע לביתו של ג'ימי פייג', שב- WINDSOR.

וידאו - מותו של בונהם

טכנאי הסאונד של הלהקה, בנג'י לפברה: "אני זוכר את הרגעים בהם בונהאם היה שיכור לגמרי. זה היה רוב הזמן, למען האמת. רוברט פלאנט נהג לומר על כך שג'ון סתם משתובב. הוא לא אמר כי הוא דואג למצב של חברו. כנראה שאשתו של בונהאם, פאט, הציבה בפניו אולטימטום בעניין סיבוב ההופעות הזה שהיה אמור להיות וזה חילחל בתוכו"

בונזו "עזב"

בונהאם המשיך לשתות אלכוהול בביתו של הגיטריסט, עד שנראה מתנודד, בשעת חצות, לכיוון חדר השינה של פייג'. השתייה המוגזמת הייתה צעד של איש עצוב מאד. הוא לא היה נלהב לצאת לסיבוב ההופעות הזה בארה"ב. הוא לא רצה להתנתק שוב מביתו ומשפחתו בשביל זה. האלכוהול עזר לו להרגיע את מתחיו. זמן קצר לפני כן דווח בתקשורת כי לד זפלין נאלצה לבטל הופעה בגרמניה בגלל תשישותו הפיזית של בונהאם.

בשעה שמונה בבוקר החליט מישהו מאנשי הצוות הטכני של הלהקה לבדוק מה מצבו של המתופף שהלך לנמנם. הוא נראה מנמנם ולכן הוחלט להשאירו שם להמשך תנומתו. בשעה רבע לשתיים בצהריים ניגש בסיסט הלהקה, ג'ון פול ג'ונס, להעיר את בונהאם לקראת יום חדש של חזרות מוסיקליות. בונהאם לא נענה לדפיקה שעל הדלת. ג'ונס נכנס לחדר, ראה את המתופף וניגש מיד לבדוק את הדופק שלו. אז הוא גילה כי חברו, לחטיבת הקצב של לד זפלין, מת.

המתופף שכב על גבו ונראה כי הקיא בשנתו ונחנק. הוא היה בן 32. מאותו רגע חדלה להקת לד זפלין מלהתקיים. האיש, שחברי הלהקה כינוהו 'החיה' ו'הורס חדרי המלון המיומן ביותר' – עזב. ג'ון פול ג'ונס: "יצאתי מהחדר לגינת הבית וראיתי שם את ג'ימי ורובט משוחחים על משהו וצוחקים. נכנסתי לתוך שיחתם ובישרתי את הבשורה המרה".

פלאנט הנרעש מיהר לעלות לקומה השניה כדי לראות בעצמו. ג'ונס עצר בעדו וביקש ממנו שלא יעשה זאת.

ב-4 בדצמבר שיחררו חברי הלהקה הנותרים, עם מנהלם, הצהרה רשמית לתקשורת :"אנחנו רוצים להודיע שהחלטנו לא להמשיך יותר כלהקה. זאת מתוך הכבוד הרב שיש לנו לו ולמשפחתו וגם כי אנו חשים שבונהאם היה חלק מההרמוניה הבלתי ניתנת לחלוקה מאיתנו"

טוני איומי (הגיטריסט של להקת בלאק סאבאת' וחבר של בונהאם מבירמינגהאם) : "תמיד ריחפה תחושה של תאונה באוויר איתו. ראיתי את ג'ון לא מעט פעמים כשהוא הקיא ומיד לאחר מכן ניגש להסניף עוד שורה ולשתות עוד אלכוהול".

הלוויה של בונהאם, כפי שתיאר המתופף בב בוואן (מלהקת אי.אל.או, שהיה חבר קרוב שלו): "זו הייתה הלוויה הנוראית ביותר שראיתי. הכנסיה הייתה מפוצצת באנשים. הלכתי לשם עם ג'ף לין ורוי ווד. הבכי הרב שם היה קורע לב. אנשים נכנסו להיסטריה. זה יצא משליטה. עוצמת ההתייפחות הייתה נוראית".

פיטר גראנט, מנהל הלהקה: "'בונזו' היה כנראה החבר הכי קרוב שלי. נכון, ראיתי אותו הורס חדרים בבתי מלון. אפילו עזרתי לו פה ושם בזה. אך הוא תמיד היה שם למען הלהקה ולמען משפחתו. ההחלטה לעצור את לד זפלין נעשתה באותו רגע, מבלי לחשוב כלל על מחליף".

רוב הזמן היה שיכור

ב-4 בדצמבר שיחררו חברי הלהקה הנותרים, עם מנהלם, הצהרה רשמית לתקשורת :"אנחנו רוצים להודיע שהחלטנו לא להמשיך יותר כלהקה. זאת מתוך הכבוד הרב שיש לנו לו ולמשפחתו וגם כי אנו חשים שבונהאם היה חלק מההרמוניה הבלתי ניתנת לחלוקה מאיתנו".

גלגלי המנוע של לד זפלין, שפעלו במשך 12 שנה, עצרו בבת אחת בחריקת בלמים קשה. בונהאם השאיר אחריו אישה (פאט) ושני ילדים. 

טכנאי הסאונד של הלהקה, בנג'י לפברה: "אני זוכר את הרגעים בהם בונהאם היה שיכור לגמרי. זה היה רוב הזמן, למען האמת. רוברט פלאנט נהג לומר על כך שג'ון סתם משתובב. הוא לא אמר כי הוא דואג למצב של חברו. כנראה שאשתו של בונהאם, פאט, הציבה בפניו אולטימטום בעניין סיבוב ההופעות הזה שהיה אמור להיות וזה חילחל בתוכו".

גלן יוז (הבסיסט לשעבר של דיפ פרפל): "לקראת סוף ימיו שתה בונהאם באופן קיצוני. משהו אכל אותו מבפנים. האלכוהול הוציא את זה החוצה. זה בודד אותו, לקח אותו לצד אחד וגמר עליו שם. האיש היה אומלל. זה לא משנה כמה כסף הרוויח או כמה מכוניות היו לו. האלכוהוליזם מוחק הכל".

הלוויה של בונהאם, כפי שתיאר המתופף בב בוואן (מלהקת אי.אל.או, שהיה חבר קרוב שלו) :"זו הייתה הלוויה הנוראית ביותר שראיתי. הכנסיה הייתה מפוצצת באנשים. הלכתי לשם עם ג'ף לין ורוי ווד. הבכי הרב שם היה קורע לב. אנשים נכנסו להיסטריה. זה יצא משליטה. עוצמת ההתייפחות הייתה נוראית".

פיל קארלו (העוזר האישי של ג'ימי פייג' באותם ימים): "אני חושב שזפלין הגיע בזמן ההוא לצומת דרכים. זה לא היה נמשך זמן רב יותר גם לו בונהאם היה נשאר בחיים. פייג' ובונהאם שקעו אז עמוק בהרואין. המוסיקה לא הייתה קרובה ליופי ולטוב שהיה בה בעבר. רוברט פלאנט התנקה לגמרי מכל הסמים והאלכוהול והתבאס לראות את חבריו שפוכים כך".

ג'ימי פייג' הפך, בעקבות מותו של בונהאם, לאיש שבור שצלל עמוק להתמכרות לסמים קשים. בשנת 1981 הוא הגיח, לראשונה מאז הפירוק, כדי לנגן קטע עם חברו הטוב, ג'ף בק. אנשים בקהל נדהמו לראות את המצב הנוראי בו היה שרוי. תהליך נקיונו מהסמים היה ארוך וכואב.

לזכרו - הסולו האגדי של ג'ון בונהם ב"מובי דיק"