וידאו: הטריילר המתורגם לסרט

;feature=youtu.be

היו ימים שבהם פיקסאר הייתה הימור בטוח. החל מהסרט הראשון שלה, "צעצוע של סיפור", דרך יצירות מופת על זמניות כמו "למעלה", "מפלצות בע"מ", "וול-E" ועוד כל כך הרבה. אבל אז הגיע העשור השני של המאה ה-21 ומשהו קרה. "צעצוע של סיפור 3" עוד נחשב לסרט טוב. סגירה נפלאה לטרילוגיה מופלאה. "מכוניות 2" כבר הרגיש כאילו מישהו בפיקסאר נואש, ואמיצה, סרט הנסיכות הראשון של פיקסאר, יצר תחושה של כתיבה רשלנית, מלאת חורים בעלילה, קצוות לא סגורים ובדיחות מאולצות שמזכירות אולפנים נחותים יותר.

כשהגיע "הקול בראש", נדמה היה שהחברה מתאוששת. סרט מופת, ברמה של פיקסאר של העשורים הקודמים, הראה שהמוחות היצירתיים של פיקסאר עדיין מסוגלים להוציא מתחת ידם משהו ראוי ביותר, אבל מיד אחריו הגיע "הדינוזאור הטוב" והוכיח שפיקסאר נמצא עדיין בצניחה חופשית.

עד כה רוב ההמשכים של פיקסאר לא הוכיחו את עצמם, כשלמעט "צעצוע של סיפור"  הנפלא, ההמשכים היו נחותים בהרבה מהמקור. עכשיו מגיע אלינו "מוצאים את דורי", המשך לקלאסיקה על זמנית נוספת מבית היוצר של פיקסאר, "מוצאים את נמו".

דורי (אלן דג'נרס), הדגה הכחולה והחביבה שסובלת מבעיית זיכרון, חיה עם מרלין (אלברט ברוקס) ונמו על השונית הזכורה לטוב. כשהיא חווה לפתע פלאשבק מעברה, היא מחליטה לצאת ולחפש את הוריה, מהם נפרדה מי יודע מתי, בפארק ימי בקליפורניה הרחוקה. השלושה יוצאים לדרך,  נעזרים שוב בצבים הנודדים, מותקפים על ידי דיונון מרושע, מגיעים לקליפורניה ונקלעים לאינספור הרפתקאות בתוך הפארק הענק, עד לסוף (הטוב, כמובן).

אם לחפש בכוח, נקודת האור היחידה בסרט היא האנק, תמנון רגזן שאת דמותו מדובב לא אחר מאד אוניל, המוכר יותר כאל באנדי הזכור לטוב מהסדרה "נשואים פלוס" וכג'יי פריצ'ט מהסדרה "משפחה מודרנית". גם זוג אריות הים שמסייע לחבורה (אידריס אלבה ודומיניק וסט, שניהם כוכבי "הסמויה") הם ליהוק נהדר שמצליח לסחוט לא מעט קולות צחוק מהקהל, אבל תפקידם שולי כל כך שאין כמעט מקום להזכירם

אז מה יש לי לומר על הסרט החדש של האולפן הכי מבטיח והכי מאכזב? ובכן, הסרט בעיקר מאכזב. בניגוד לסרט הקודם, שהיה קסום באמת ובתמים, נראה שכאן מישהו בפיקסאר שכח (שוב) שגם לסרט המשך צריך לכתוב עלילה מקורית. אם להודות  על האמת,  נראה שהחלק המתרחש בפארק אמור היה להיות סצינה אחת בתוך מסע הרפתקאות שלם.

בפועל הפארק הענק מהווה אמנם תפאורה ללא מעט הרפתקאות ומפגשים, אבל נראה היה שאפשר היה להכניס את כולם בתוך סצינה או שתיים, ולא להפוך את השיטוט בו למרכז הסרט. מלבד זאת, בניגוד לסרט הקודם, הסרט לוקה הפעם  בשטחיות מרגיזה בכל הקשור לקשר בין הדמויות. למעט דורי עצמה, יתר הדמויות מציגות לאורך רוב הסרט לא יותר מרגש או שניים. גם דורי עצמה נעה בין קשת מצומצמת של רגשות, אופוריה מטורפת מול דאגה וייאוש.

אם לחפש בכוח, נקודת האור היחידה בסרט היא האנק, תמנון רגזן שאת דמותו מדובב לא אחר מאד אוניל, המוכר יותר כאל באנדי הזכור לטוב מהסדרה "נשואים פלוס" וכג'יי פריצ'ט מהסדרה "משפחה מודרנית". גם זוג אריות הים שמסייע לחבורה (אידריס אלבה ודומיניק וסט, שניהם כוכבי "הסמויה") הם ליהוק נהדר שמצליח לסחוט לא מעט קולות צחוק מהקהל, אבל תפקידם שולי כל כך שאין כמעט מקום להזכירם.

נכון, פה ושם תמצאו בדיחה מצחיקה, פה ושם יהיה רגע של נחת, אבל בעיקר תראו בו את דורי עוברת משכחה מוחלטת להבלחה של זיכרון פתאומי, את האנק עצבני, את מרלין מודאג ואת נמו כועס. אותו שטיק לאורך כל הסרט.

אה, כן, בניגוד לסרט הקודם שבו היוצרים השתדלו להיות נאמנים ככל האפשר לעולם הדגים, הפעם נראה שהם לקו בתסמונת "מדגסקר", והחליטו שדגים (וחיות אחרות) יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאיפשר להם הטבע, אם רק ימצאו אנימטור טוב מספיק. זה יכול להיות מצחיק פעם או פעמיים, אבל כשזה מגיע לדגים שקופצים בקלילות ממזרקה למזרקה או לתמנון שנוהג במשאית, זה הופך להיות מוגזם, לא מעניין ואפילו מביך.

לסיכום, פיקסאר לא מצליחה לשחזר את הקסם של נמו, ואפילו אלן דג'נרס המופלאה לא מצליחה להחזיר אותו.

הציון שלי: 2 כוכבים