וידאו: טריילר מתורגם

;feature=youtu.be

דיסני הואשמה כבר בלא מעט מסרים בעייתיים יותר או פחות שמועברים בסרטים שלה. החל מהמסרים השוביניסטיים שהועברו בסרטי הנסיכות המוקדמים שלה, דרך טענות לרמיזות אנטישמיות בסרטיו השונים של וולט דיסני עצמו (טענות שלא הוכחו מעולם ונותרו בגדר תיאוריית קונספירציה). בשנים האחרונות החברה עושה כל שביכולתה כדי להוכיח שהיא לא אותה החברה.

מסרים של העצמה נשית הולכים ותופסים מקום מהותי ביצירותיה ("מליפיסנט" למשל), אמירות ברורות נגד מסרים שהועברו ביצירות המוקדמות של החברה (ראו ערך "את מתחתנת עם מישהו שרק פגשת???" מ"לשבור את הקרח") ונראה שלמעט נפילות בודדות (למשל "סינדרלה" בגרסתו החדשה שהיא שוביניסטית ושמרנית לא פחות מהגרסה המקורית) החברה בהחלט מצליחה בהכאה שלה על חטאיה הקדמונים.

מהסרט זוטרופוליס לא ציפיתי ליותר מדי. כבר ראינו סרטי דיסני בכיכובן של חיות אנתרופומורפיות, החל ממיקי מאוס, דונלד דאק, גופי וחבריהם, דרך הרפתקאות איכבוד ומר קרפד שבחלקו הראשון כלל את גרסת האנימציה ל"הרוח בערבי הנחל" ועד לרובין הוד בגרסת החיות המדברות. ברוב המקרים אין משמעות אמיתית להיותן של החיות חיות, והסיפור יכול היה להיות מסופר באותה מידה גם על בני אדם.

העובדה שהסרט הזה הוא סוג של סרט משני שמופץ בתקופה המתה יחסית, כשהסרט הגדול של השנה אמור להיות מופץ רק בהמשך השנה ("מואנה" המצופה) לא תרמה לרמת הציפיות שלי ממנו. הרשו לי לאכול את הכובע.

ביקום של זוטרופוליס התעלו היונקים השונים מעל לאינסטינקטים החייתיים שלהם והחליטו לחיות ביחד, בשיתוף  פעולה הרמוני. טורפים וטרף חיים יחד בעולם, לומדים יחד, עובדים יחד ומבלים יחד.

ג'ודי הופס (ג'יניפר גודווין) היא ארנבת צעירה ושאפתנית הרבה מעבר לנקודת הפתיחה שנתנו לה החיים. היא שואפת לעזוב את הכפר הקטן שבו נולדה, ובמקום לגדל גזר כמו הוריה היא חולמת לעבור לכרך הגדול, זוטרופוליס, ולהפוך לשוטרת הארנבת הראשונה בהיסטוריה. הוריה מנסים לשכנע אותה שהדרך להיות מאושרת היא לוותר על החלומות שלה, אבל הופס הצעירה עומדת על עקרונותיה, גם מול הביריון הכיתתי, שועל אכזר שמזכיר לה שגם אם המציאות השתנתה היא עדיין טרף והוא טורף.

הופס מתחילה את בית הספר לשוטרים בקושי רב, אך לאחר שהיא לומדת לנצל את יתרונותיה היחסיים, היא מסיימת אותו בהצטיינות וראש העיר (ג'יי. קיי. סימונס שנראה שמדובב לאחרונה בכל סרט מצויר) דואג לשבצה באזור השיפוט המרכזי של זוטרופוליס כדי לייחצן את היוזמה שלו לשילוב חיות בתפקידים שאינם נחשבים כמתאימים להם באופן מסורתי. באותו זמן מתמודדת המשטרה עם תיק היעדרות של 14 טורפים, ורוב כוחותיה מוקדשים לכך.

למרות זאת, מחליט צ'יף בוגו (אידריס אלבה), מפקד המשטרה, לשבץ את הופס בתפקיד הנחות ביותר, מפקחת חניה. הופס המתוסכלת מחליטה לנסות להתמקד בתיק של לוטרה נעדרת, שלכאורה אינה קשורה כלל לתיקים האחרים, ולצורך כך נעזרת בשועל ערמומי שמתפרנס כאמן הונאה בשם ניק ויילד (ג'ייסון בייטמן). השניים יוצאים לחקירה משותפת, ומגלים שהחקירה מסועפת הרבה יותר משניתן היה לדמיין ומגיעה גבוה יותר משאפשר היה לשער.

נימנע מספוילרים ונעזוב לרגע את העלילה. אני לא יודע מתי יצאה הגרסה האחרונה של התסריט של זוטרופוליס, החדש של דיסני, וכנראה שזה קרה לפני שדונלד טראמפ הודיע על ההתמודדות לנשיאות. למרות זאת נראה כאילו הסרט מכוון ישירות אליו, ובעיקר אל הקמפיין רווי ההשמצות והשנאה נגד מיעוטים שהוא מנהל. בלי להסגיר יותר מדי, המהלך הסרט מתנהל קמפיין דומה לזה של טראמפ מצד הטרף, המהווה את רוב אוכלוסיית זוטרופוליס, נגד הטורפים.

הפגנות שנאה, הדרה של טורפים מתפקידים מסוימים ומסע הסתה הכולל אמירות כמו "זה הטבע שלהם"  מזכירות את הקמפיין הנורא שמתנהל בארה"ב, באירופה וגם בישראל נגד קבוצות מיעוט כאלה ואחרות. גם מי שאינם מחשיבים עצמם כגזענים, כמו ג'ודי עצמה, מצליחים להוציא אמירות שמלבות את השנאה הזו, אפילו ללא כוונה. ג'ודי, ארנבת שמעירה ליגואר שקורא לה "חמודה" שמותר לארנבים לקרוא  כך אחד לשני, אבל כשזה בא מחיות אחרות זה... (כן, ברור לאיזו מילה רומזים פה), מתראיינת לטלוויזיה ואומרת שייתכן שהטורפים חוזרים לאינסטינקטים הטבעיים שלהם.

אמירה שמלבה את השנאה עוד יותר. מצד אחד מדובר בסרט מצחיק שמכיל אינספור גאגים מעולם הקולנוע והטלוויזיה. מצד שני מדובר בפרודיה מרומזת ומושחזת שכרגע ניתן לייחס בעיקר לטראמפ, אבל גם על כל פוליטיקאי אחר שמפיק הון פוליטי מהפצת וליבוי שנאה נגד מיעוטים, ומליבוי המתח הבין גזעי.

דיסני העבירו כבר לא מעט מסרים, חינוכיים יותר או פחות, לילדים. גם כאן יש מסר ברור לילדים. כל אחד יכול לעשות מה שירצה אם רק יתאמץ מספיק. אבל הפעם דיסני לא הסתפקו בזה וזרקו מסר גם לכיוון המבוגרים. שנאה היא מטבע פוליטי זול. לפני שאתם נכנעים לה שימו לב מי יהיה המרוויח העיקרי ממנה ותסיקו את המסקנות. נכון לאמריקה, נכון לישראל, נכון לעוד הרבה מדינות.

חוץ מזה, מדובר בסרט מצחיק. יש בו לא מעט בדיחות שהמבוגרים יבינו יותר מהילדים, אזכורים וגאגים לגבי עולם הקולנוע (הסנדק למשל) הטלוויזיה (שובר שורות כדוגמה מצוינת) ואינספור סרטי דיסני אחרים (צ'יף בוגו להופס: "החיים הם לא סרט מוזיקלי שבו את שרה ופתאום כל המשאלות שלך מתגשמות.  פשוט תעזבי את זה!"). הילדים יהנו, המבוגרים יהנו, והאפקט החינוכי יכול להיות כפול ומכופל אם תשוחחו איתם על הסרט אחרי כן.

כבר כתבתי בעבר שאת ציון 5 הכוכבים אני שומר לסרטים שייזכרו לעתיד כיצירות מופת של ממש, כאלה שיש בהן ערך מוסף מעבר לסרט עצמו. אני לא יודע אם  זוטרופוליס ייזכר כיצירת מופת של דיסני לאורך שנים כמו "לשבור את הקרח", או ייעלם בשכחה כמו "שישה גיבורים". הוא יקבל את הציון הזה בכל זאת כי בהקשר ההיסטורי שבו הוא יוצא ועם המסר שהוא מעביר הוא ראוי להיחשב לאחת.

הציון שלי: 5 כוכבים