הפקה: ענבל בן ברית כהן 

עם בוא יום הכיפורים, יום חשבון הנפש, ביקשנו ממספר תושבים בעיר להתבונן פנימה והחוצה ולעשות חשבון נפש קטנטן עם עצמם. שאלנו שלוש שאלות.  לרבים היה קושי בחשיפת חשבון הנפש הפנימי, היו מעט שהסכימו להשיב בתנאי שתשובותיהן תוצגנה בעילום שם והיו גם כמה אמיצים שהעזו לשים את הדברים על הכתב ולאפשר לאחרים להזדהות, לנסות לסלוח, לראות שהם לא לבד.

1. מה הטעות הגדולה שעשית השנה ואת/ה מבקש לסלוח לעצמך עליה?

2. למי סלחת לקראת כיפור ועל מה?

3. למי רצית לסלוח אבל לא הצלחת על מה ולמה?

שמואל שוורץ (63, גימלאי ומתנדב בשי"ל ): רצה לסלוח להוריו ולא הצליח

"שאלות לא פשוטות, ודומות תהיינה תשובותיי", אומרהגמלאי שמואל שוורץ ומפרט: "עשיתי לא מעט טעויות השנה מהסוג שבין אדם לחברו, ואני לא כל כך מוצא סיבה ודרך לסלוח לעצמי עליהן".

לגבי האנשים להם הוא סולח לקראת כיפור משיב שוורץ: "אני לא טיפוס סלחן, וכשאני נפגע אני לרוב שולח את הכאבים למאחורי החומות שלי ומציג משהו אחר. מתי שהו הן מוצאות חרך להתפרץ ממנו".

והסליחה שלא הצליחה להיסלח: "רציתי ולא הצלחתי לסלוח להורי. רק לאחר מותם ובמהלך טיפולים שעברתי, גיליתי שלמעשה עברתי התעללות לא קטנה בעיקר נפשית אך קצת פיזית, והתעוררו בי כעסים עצומים אליהם, שבעצם כמעט ומחקו את זיכרונם ממני".

מיכל נעים (39, עקרת בית): הסליחה תגיע כשהבלתי אפשרי יהפוך לאפשרי

מיכל נעים, אמא במשרה מלאה, אומרת: "הטעות הגדולה שעשיתי השנה שרדפתי כול הזמן אחרי חלום אחד,  שאיפה אחת שאני רוצה לממש ולהצליח בה, ועל הדרך פספסתי הרבה פעמים ליהנות מהקיים .

אני סולחת לילדים המתבגרים שלי, שהרבה פעמים בעקבות לחץ לימודי שכחו את מה שהם ומי שהם במעוט שלהם ואת טוב הלב שהם מפצים בדרך כלל. מעצם זה שגיל התבגרות פוקד אותם ,הם אמרו דברים קשים המנוגדים למחשבות האמיתיות שלהם, ועל אותם הדברים הרגישו בעצמם מאוחר יותר, חרטה עמוקה".

נעים שנוטה בד"כ לסלוח מציינת שיש מקרה אחד שבו זה לא אפשרי כרגע: "אני לא יכולה לסלוח למישהי שההשלכות של המעשים שלה והשקר שהוציאה מפיה,  משפעים עלי עד היום. התוצאה של המעשה היא כנראה נזק בלתי הפיך עבורי. אני מרגישה שהסליחה תגיע כאשר הבלתי אפשרי יהפוך לאפשרי עבורי".

הדר בן שימול (27, בעל חברת צילום): לא סולח לזה שכמעט לקח לו את חייו

אמן הצילום והווידאו הדר בן שימול: "טעיתי שלא השקעתי מספיק זמן בעצמי אלא בעיקר בעסק ובלקוחותיי, ועל זה אני מבקש לסלוח לעצמי".

האנשים להם הוא סולח בקלות הם אנשים זרים: "אני סולח לכל האורחים באירועים אותם אני מצלם, על שלא רצו להצטלם לאחר שאמרתי להם שאני לא הצלם מהמגנטים".

ולמרות שזכה בחייו מחדש, הוא לא שוכח ולא סולח "לנהג הרוצח שכמעט הרג אותי בתחילת חודש מרץ כשחזרתי הביתה בכביש 1 בחצות מאירוע בפתח תקווה. האוטו הסתחרר שישה סיבובים בכביש ונתקענו בבטונדה. המזל שלי היה שלא נכנסו בנו רכבים אחרים בזמן הסחרור. קיבלתי את החיים שלי מחדש אבל אני לא מוכן לסלוח לו".

לורן סגל כהן (44, עיתונאית ופעילה חברתית): חשבון נפש - לא רק לקראת כיפור

העיתונאית לשעבר לורן סגל כהן: "לא זכור לי שעשיתי טעות גדולה. מה שכן אני מצטערת לפעמים כשאני נוהגת בצורה שלא תואמת את השקפת עולמי כלפי הילדות שלי אבל משתדלת ללמוד ולהסיק מסקנות. ומצטערת שאני לא עושה יותר למען בעלי החיים בתעשיית המזון. מבקשת מהם סליחה שהם עדיין במצב הבלתי נתפס בו הם נמצאים". אומרת סגל כהן.

באשר לאנשים להם היא נדרשת לסלוח לקראת כיפור או בכלל ואלו שהיא רוצה לסלוח ולא יכולה משיבה סגל כהן: "לא נוהגת לשמור טינה אבל בגדול קשה לי לקבל שאנשים פוגעים במודע בבעלי חיים ע״י דרך החיים שלהם. קשה לי מאד להבין למה אנשים שהם רגישים ורודפי צדק ושוויון בכל תחום אחר, נאטמים כשמדובר בחסרי אונים במשקים התעשייתיים. אבל זאת לא אני שצריכה לסלוח להם. אישית אני בוחרת לא להיפגע ולהיעלב, זאת בחירה שלנו בסופו של דבר, כך שאני לא זוכרת מקרים שדרש את סליחתי. חשבונאות היא רעל לנשמה, אנרגיות שליליות ואני משתדלת להתעסק בזה כמה שפחות. באופן כללי אני לא מייחסת ליום כיפור חשיבות מיוחדת מהבחינה הזאת, חושבת שחשבון נפש צריך להיעשות כל הזמן, להסתכל במראה, להיות קשובים למצפון וללמוד מטעויות".

אלפרד קרמיזי (43, מתאם לוגיסטי): לא סולח למקבלי ההחלטות שמזניחים את הציבור

פעיל התחבורה ואיש המחשבים אלפרד קרמיזי, חושב שהטעות הגדולה שלו היא שלא הצליח לרדת במשקל ולשמור על משקל תקין.

לקראת כיפור הוא סולח לקבוצה ולא לפרט מסוים בה: "אין מישהו ספציפי אלא מספר אנשים שאני חושב ,לפי סולם הערכים שלי, שהם חטאו. במבט לאחור אני מאוכזב מהם כי הציפיות שלי היו גדולות מדי. אני סולח להם כי לפעמים צריך לצאת מהבועה של כל אחד מאתנו.

קרמיזי שצרכי הקהילה והחברה חשובים לו אומר: "אני לא יכול לסלוח לכל אותם אנשים שמלכלכים בפארקים כשהם משאירים אשפה מאחוריהם. כמו כן אני לא יכול לסלוח למקבלי החלטות במדינה שמפקירים את האזרחים עם תחבורה ציבורית מקרטעת שלא תואמת את צרכי הציבור".

ד"ר רחלי אברהם-איתן (56, משוררת וחוקרת ספרות): לא נחיה לנצח אז מוטב לסלוח

המשוררת והגברת הראשונה של בית הסופר מודיעין רחלי אברהם-איתן אומרת שבדרך כלל עושה הכל על מנת למנוע טעויות, בפרט כלפי אחרים: "אך בשר ודם אני... הטעות הגדולה שאני עושה היא כלפי עצמי. מגיל צעיר למדתי במשפחתי ברוכת הילדים לוותר ולתת כל שיש לי כדי לשפר את הרגשתם של אחיי ואחיותיי (5 מהם עיוורים). כשבגרתי ונישאתי המשכתי באופן טבעי במנהגי זה לעשות הכל למען בן הזוג והילדים ומשפחתי המורחבת. את עצמי לא לקחתי בחשבון. אלא שהפעם גם שילמתי מחיר כבד מצד בן הזוג, כשרציתי לעשות גם לעצמי. פירוק המסגרת, לאחר שילדיי הבגירים דרשו זאת, היה בלתי נמנע. שמחתי שהיוזמה לפירוק באה מצד האקס (אצלו מסיבות אחרות שהובילו לנישואיו השניים).

"כל שנה אני מבטיחה איזון בין הצורך שלי לקדם את העניינים החשובים לי, וכל שנה אני ממשיכה לחטוא לעצמי במינון כזה או אחר ולפעול למען הכלל במידה רבה שלא מותירה פנאי לעצמי... והפעם אף אחד לא מונע ממני, אלא התכונה שלי לרצות את הסובבים אותי ולהעלות חיוך בפניהם. אני סולחת לעצמי ויודעת שאמשיך לחטוא כלפי עצמי".

לקראת כיפור סולחת אברהם-איתן לבעלה לשעבר: "סלחתי לו על מסכת ארוכה של קשיים שהעמיד בפניי במהלך הנישואים וב – 15 השנים לאחר שכבר ניתן הגט והוא נישא בשנית. סלחתי לו על שתבע אותי בבית משפט לשכר דירה רטרואקטיבית, על שגידלתי את ילדינו הנפלאים, שהיו במשמורתי הבלעדית, כשהוא חומק מכל חובותיו, במחציתו בבית; תביעה ששיקעה אותי בחובות כבדים. השנה סלחתי לו. יש לי ילדים נפלאים ממנו. על כל החובות ששיקע אותי בהם אמצא דרכים ב"ה להתגבר ואולי יהיה לי נס. לא נחיה לנצח ולא ניקח דבר לבית האחרון שבקרקעית האדמה. שם שוכבים אחי ואחותי, אבי, סבי וסבתי, דודותיי וקרוביי היקרים לי מכל; והם אכן לא לקחו דבר ל'בית' האחרון". 

גדעון בכר (54, דיפלומט): לא סולח למי שפוגע בחלשים ובבעלי חיים

על הטעות הגדולה כלפי עצמו אומר הדיפלומט גדעון בכר: "קשה לי להצביע על טעות אחת מרכזית או גדולה שעשיתי השנה. אני חושב גם שהטעויות הגדולות באמת הן כאלו שאנו לא מודעים אליהן או לא מרגישים בהן. לפעמים מה שנתפס כניצחון או כהצלחה הינו למעשה טעות או כישלון. ובכל זאת, בכדי לעשות את המאמץ ולענות על השאלה הקשה הזו, אני חושב שהטעויות הגדולות ביותר קשורות לאלו הנובעות מפחד: מפחד לעשות. מפחד להיכשל ומפחד "מה יגידו עלי". אני חושב שטעיתי בזה שלא עשיתי מספיק כדי להגן על הטבע והסביבה ולהשמיע קול ברור, צלול ורם, שמשכנע את השומעים אותו לאמץ הרגלי חיים השומרים על הסביבה ומגינים עליה מפני פיתוח ייתר".

על הסליחה לקראת יום כיפור: "אני משתדל לסלוח לכולם, לפחות ברמת התודעה המודעת, אך מדובר במשימה קשה, כנראה מסוג אלו ששמורות לל"ו הצדיקים. המחשבות המאכלות והשליליות ממשיכות לנקר מבפנים, פעמים רבות באופן בלתי מודע. עם זאת, התהליך של ההתבוננות הפנימית המתרחש ביום הכיפורים עוזר לי לנקות את הנפש, לחקור את התנהגותי בשנה החולפת ולקבל החלטות להתנהלות נכונה וטובה יותר בשנה הקרבה. אני משתדל לסלוח – וגם לבקש סליחה – מהמעגלים החברתיים הקרובים ביותר אליי שהם, למעשה גם החשובים ביותר בחייו של האדם: ממשפחתי הקרובה והרחוקה. מחברי בעבודה. מהשכנים, החברים ושותפי בקבוצת "תושבים משפיעים במודיעין", שפועלת למען שמירה על האזורים הפתוחים האיכותיים שבעיר. אני עושה מאמץ מיוחד גם לסלוח לעצמי, והלוואי שהיה לי האומץ הפנימי באמת לעשות זאת.

ולמי לא יכול בכר לסלוח? "ישנם אנשים שאינני יכול לסלוח להם. אינני יודע אם מדובר בטעות ואולי הייתי צריך לעשות את מאמץ הסליחה. ומכל מקום,  קשה לי מאוד עם אנשים שלוקחים מהציבור שלא ביושר לטובתם האישית וחוזרים על כך באופן שיטתי לאחר כל יום כיפור. קשה לי מאוד עם אלו שמנצלים את החלש, מעבידים אותו ועשקים אותו. כואב לי הלב כאשר אני רואה התעללות בבעלי חיים והרס של הטבע והנוף. הלוואי שהייתי יכול להניא את אותם אנשים מדרכם, לשכנעם בצדקת הדרך הנכונה, לנטוע בליבם אהבה... אם הייתי אני או אחרים מצליחים בכך, הרי שסליחתי אליהם הייתה מלאה, עמוקה וטהורה".

מירי סער (45, אשת תקשורת ומקדמת ארגונים ועמותות): לא סולחת לראש העיר

אשת התקשורת מירי סער  אומרת שיכולה למצוא את הטעות הגדולה שלה השנה הן במישור המקצועי והן במישור האישי.

במישור המקצועי: "היות והייתי עסוקה מאוד לקדם פרויקטים וארגונים ולעבוד על כתיבת תכנים, לא היה לי מספיק זמן להמשיך ולסייע לאנשים במישור המקומי שרווחת תושבי העיר היא באמת נר לרגלם. כמו למשל אדם שאני מלווה  מתחילת דרכו כמו אילן בן סעדון ולו סייעתי רבות-לא היה לי מספיק פנאי לסייע לו בכמות הרצויה".

במישור האישי משתפת סער בטעות שלה: "לא הצלחתי לתת נשיקת לילה טוב לכל אחד מילדיי בכל ערב, כפי שעשיתי באדיקות עד כה מאז נולדו, מפאת עיסוקיי השונים שאין להם שעות מוגדרות וגם כי הם כבר בוגרים ויוצאים בערב".

למי סולחת? "לילדיי תמיד על הכל , לא מענישה אף פעם".

לסער כואב מאד היחס של ראש העיר להזמנתה להרמת הכוסית המסורתית וקשה לה לסלוח לו: "רציתי לסלוח לראש העירייה חיים ביבס על כך שנעדר מאירוע חסד יחיד מסוגו בעיר, אירוע תרומות המצרכים לנזקקים שארגנתי השנה ועליו נכתב ב'ידיעות אחרונות' הארצי ובעוד מדיות ארציות ומקומיות. לאירוע מגיעים מובילי דעת קהל וסלבריטאים, הפעם גם תרמו לו אנשים מפורסמים כמו קורין גדעון, רוית אסף, צחי קומה, ואף כוכבות ילדים ונוער שהגיע, תרמו ולקחו חלק. מגיעים יותר ממאה וחמישים אנשים איכותיים למען מטרה נעלה. ראש העירייה שהוזמן מראש, ההיה בהרמת הכוסית שלו באותו ערב ולא הגיע בשום שלב. רציתי לסלוח על כך אך לצערי אין הצדקה להיעדרות שלו".