ראשית למען ההגינות אציין שאני לא משמשת כתובת לאלימות שאינה פיזית במשפחה, יש מומחים בתחום, יש מוסדות רווחה, שעובדים מול אלימות שזו. 

 אלימות בין בני זוג יכולה להיות עניין שבשגרה, שהתרגלנו אליו, שלא שמנו לב, שכך הדבר מתנהל ביום יום אצלנו בתוך הזוגיות וכו'.

אחד מהכללים החשובים בזוגיות הוא כבוד הדדי, ברגע שאין כבוד הדדי, אנחנו נמצאים במקומות שבהם לא נעים לשהות. כאשר הזוגיות מבוססת על חברות ופתיחות הדדית אז בכלל השמים הם הגבול בתוך זוגיות טובה ומפרה, אבל ישנן פעמים, שבתוך זוגיות אנחנו רואים מראות שקשה לנו לחוות ויוצאים מפרופורציות.

האם כל יציאה מפרופורציה מול בן הזוג זו אלימות? ממש לא. מותר לנו בתוך הזוגיות לבטא הכל, כן כן אני חוזרת על כך כמעט בכל פעם, שאני רושמת כי באמת כך אני מאמינה, אם אני אבטא את עצמי נכון בתוך הבית והבית יהיה בשבילי עוגן, החיים יראו הרבה יותר טובים, אהיה יותר נינוחה וכו'.

הבעיה סטטיסטית אולי רלוונטית יותר לגבי גברים, אולם גם נשים לא טומנות את ידן בצלחת. לא אחת האלימות היא בסגנון אחר. יישנם זוגות שמגיעים אליי ואומרים: "הוא רוצה שאני אגדל את הילדים, רציתי לצאת ללמוד והוא יצא מדעתו בגלל זה". זו שתלטנות. למצב זה אם יתווספו אליו עוד פרמטרים נוכל לקרוא אלימות. הגבר הוא השליט והוא קובע מה טוב ומה פחות טוב. כמובן שיש גם מקרים הפוכים בהם האישה היא השתלטנית בקשר.

בשנים האחרונות אני פוגשת זוגות, שמתנהלים באלימות מילולית לא פשוטה. אחד מבני הזוג משמיע ביקורת חריפה כל הזמן, על כל דבר, וגם זו אלימות. אדם לא יכול לחיות כל הזמן תחת ביקורת. אלימות מילולית ונפשית זו אלימות לכל דבר ועניין והיא מחוץ לחוק. אל לנו להיכנע למקומות אלו.

כאשר אנו מזהים את הצורך שלנו להפסיק את הדפוסים, שפוגעים בנו הדבר הנכון הוא לפנות לבעל מקצוע ולבקש עזרה, בכדי לצאת מדפוס הקורבן/המתעלל בכדי שהדפוסים לא יחזרו על עצמם

למה בעצם אנחנו נשארים בתוך מערכת זוגית אלימה?ישנן הרבה סיבות להישארות בתוך מערכת מתעללת אתן כאן כמה דוגמאות לכך:

1. חוסר בטחון עצמי של אחד מבני הזוג – ברגע שהבטחון העצמי מאד נמוך, ישנם אנשים שכאשר ישפילו אותם עוד יסכימו עם כך, כיוון שהם רואים את עצמם כלא שווים ולכן שווה שידברו או יתנהגו אליהם כך.

2. חוסר מודעות – "לא הבנתי, שכך לא צריך להתנהג, הייתי כל כך עסוקה בחיי היומיום ולא נתתי לכך את הדגש המספיק" – היומיום גורם לפעמים לקהות חושים, שאנו לא שמים לב לדפוסים של התנהגויות.

3. הבלבול בין אהבה להתעללות – "הוא קורא לי שמנה כי הוא אוהב אותי ורוצה שאצליח לרזות". הקו הדק בין אהבה לבין אלימות מילולית וכמה היא תופסת מקום בתוך הזוגיות.

איך מפסיקים אלימות, כאשר מזהים אותה? כאשר אחד מבני הזוג לא מוכן יותר לחיות בדפוס ההתנהגות הזו. כאשר אנו מזהים את הצורך שלנו להפסיק את הדפוסים, שפוגעים בנו הדבר הנכון הוא לפנות לבעל מקצוע ולבקש עזרה, בכדי לצאת מדפוס הקורבן/המתעלל בכדי שהדפוסים לא יחזרו על עצמם.

יחד עם אלימות קשה שדיברתי עליה, ישנה גם את ה"אלימות" המתונה שלא כל כך פוגעת, לא כל כך מכאיבה ביום יום אבל תמיד נמצאת ברקע, גם בה חשוב וצריך לטפל ובהקדם.