לכל הילדים בעיות משמעת, ולא משנה עד כמה מושלמים ומחונכים יהיו הילדים או הוריהם. לילדים המחונכים היטב או המחונכים פחות, מכול מעמד חברתי, ישנם צרכים ורצונות. כאשר צרכים ורצונות אלה אינם תואמים את צרכי ההורים, אז אופס...מתחילות הבעיות.

במקרים בהם איננו מוכנים לקבל התנהגויות מסוימות של הילדים, אנו, למעשה, מעוניינים לעצב התנהגויות חלופיות עבורם. האם עיצוב יכול להיעשות על ידי אמצעים שיגבירו את ההיבטים החיוביים בהתנהגות (אותם אנו מעוניינים לשמור) ואמצעים שיכחידו את ההיבטים השליליים בה? לצורך כך עומדים לרשותנו שני אמצעים חיזוקים ועונשים. הכתבה תעסוק במונח עונש. המונח עונש מתייחס להתנהגות לא רצויה המונעת גירוי נעים. למשל, לא לראות טלוויזיה, לא לשחק במחשב או לא לקבל ממתקים. מניעה של גירויים נעימים הם למעשה העונשים בהם משתמשים ההורים.

במילון אבן שושן ההגדרה לעונש היא - "פגיעה לרעה במישהו בשל מעשה רע שעשה". נשמע רע נכון? האם אנחנו רוצים לפגוע בילדינו על התנהגות שאינה ראויה בעינינו? האם דרך ענישה נצליח לחנך את הילדים? נעצב את התנהגותם? נוכל להשפיע ולמנוע התנהגויות שליליות לחזור על עצמן? ללא ספק, לא! נתחיל מזה שעונש הוא דבר לא נעים. עונש מקלקל יחסים, מדגיש את חוסר השליטה של ההורה במצב שנוצר ומוכיח את חוסר האונים שלו מול הילד.

בהתייחסות למאבקי הכוחות שיש בין ההורים לילדים בעת מריבה, שהרי העונש מדגיש את הצורך של המבוגר לנהל ולסיים את המאבק. הורים רבים אומרים לי "כאשר אני נותן עונש, רק כך הוא מבין. פתאום הוא מתנהג יפה, עושה מה שאומרים לו והכול בסדר" אם כך, עד מתי הילד ימשיך להתנהג כראוי ולשביעות רצון ההורה? מן הסתם התשובה היא עד לפעם הבאה. הבה נבחן את הסמנטיקה של המילה עונש. אם נשנה את סדר האותיות במילה נקבל את המילה שעון. שעון מראה לנו זמן.זמן לקום, לישון, לעבוד, לאכול, להכין שיעורים ועוד תפקודים חשובים בהתנהלות החיים. לזמן יש התחלה וסוף. מכאן, שגם לעונש יש התחלה ויש סוף. הורים בלי לשים לב ואולי במכוון, מגדירים את זמן העונש.

 הגישה שלי שאין צורך בעונשים. הענישה אינה מעצבת התנהגות, אינה מחנכת ואינה מונעת התנהגויות עתידיות. ניתן להגיע עם ילדים להבנה, כאשר הדרך מנותבת לא ממקום של לחץ, פחד, כעס או עצבים. בפעם הראשונה שמתקיימת התנהגות שלילית, רצוי לא להשתמש מיד בעונש, אלא בהסבר למה שיקרה אם ההתנהגות תחזור על עצמה

למשל, "אין לך מחשב בשבועיים הקרובים", " היציאה עם החברים במוצ"ש הקרוב מבוטלת" "דמי הכיס יילקחו ממך לשבוע זה". בזמן הזה לרוב, הילד יעשה ככול יכולתו לשפר את התנהגותו "להיות הילד הטוב", כדי שההורים יחזירו לו את ההנאה (הגירוי הנעים) שנלקחה ממנו. כאשר אנו מענישים את הילד, עלינו לדעת, כי, הענישה אינה מועילה לתיקון המצב, אלא להיפך. הענישה עשויה לגרום להסלמה ולהתנהגות קיצונית. התנהגות קיצונית הגורמת לכעס ולתסכול להתגבר. התמונה המתקבלת: התנהגות לא רצויה = עונש = מניעה/השמטה של הגירוי הנעים = פגיעה בילד = שינוי בהתנהגות לטווח הקצר.

קווים מנחים לשימוש בעונש כאמצעי

1. אם איימנו בעונש, רצוי לקיים את האיום. אי ענישה מפחיתה את האפקטיביות של העונש לפעם הבאה כשתרצו להשתמש באמצעי זה.

2. אם מאימים ולא מתכוונים לבצע אל תאיימו בכלל.

3. יש להתאים את העונש להתנהגות הלא רצויה. למשל, ילד משחק בבית בכדור. במהלך המשחק הוא פוגע ברהיט או באחד האחים. לשלול ממנו טלוויזיה, מחשב, או יציאה עם חברים אינו חכם. מה הקשר בין העונש הזה לנזק שנגרם? אין קשר! אי התאמה של העונש למעשה, יגרום אצל הילד, חוסר אכפתיות וזלזול. ההורים צריכים תמיד לבדוק את עצמם בעת מתן העונש.

אז מה עושים?  הגישה שלי שאין צורך בעונשים. הענישה אינה מעצבת התנהגות, אינה מחנכת ואינה מונעת התנהגויות עתידיות. ניתן להגיע עם ילדים להבנה, כאשר הדרך מנותבת לא ממקום של לחץ, פחד, כעס או עצבים. בפעם הראשונה שמתקיימת התנהגות שלילית, רצוי לא להשתמש מיד בעונש, אלא בהסבר למה שיקרה אם ההתנהגות תחזור על עצמה. כאשר הילד יודע מראש מהן התוצאות הנלוות למעשיו, הוא יחשוב את צעדיו.

אם הענשנו בכול זאת, יש לדאוג ל"סגירה של הסיטואציה". שיח בין הצדדים, בו הילד מבין מה חלקו ותרומתו לסיטואציה. יש לשתף את הילד בשיקולי הענישה. שיח פתוח ובוגר יגרום להפנמה ולשינוי בהתנהגות וימנע בעתיד התנהגויות שליליות חוזרות. 

הבה נבחן את הסמנטיקה של המילה עונשאם נשנה את סדר האותיות במילה נקבל את המילה שעוןשעון מראה לנו זמן.זמן לקום, לישוןלעבודלאכוללהכין שיעורים ועוד תפקודים חשובים בהתנהלות החייםלזמן יש התחלה וסוףמכאןשגם לעונש יש התחלה ויש סוףהורים בלי לשים לב ואולי במכווןמגדירים את זמן העונש