המשפט "משעמם לי", הפך לחלק מרכזי בשפתם של הילדים. משעמם כמעט לגבי כל נושא. צריך ללכת לארוחת שישי אצל הסבתא..."משעמם לי שם", רוצים להצטרף אל חברים בשבת, הילד או המתבגר מטיח "מה יש לי לעשות שם, משעמם", משעמם בביה"ס, בחוג ואיפה לא. אפילו דמויות כמו הורים, מורים, אחים...הופכים למשעממים. אז מדוע הילדים שלנו חווים את החיים כמשעממים?

שני דברים מרכזיים, אחד, שעמום הוא רגש שמציף בזמן נתון כאשר רוצים לעשות משהו שמתחשק ואי אפשר לעשותו. למשל, ילד שרוצה לשחק עם ההורה, ההורה עסוק, לא פנוי, כל הצעה שתעלה תיתפס על ידו כמשעממת.  שנית, האחריות לתחושת השעמום אצל הילדים תלויה מאוד בדרך בה אנו המבוגרים מייצרים עבורם את תרבות הפנאי. ילדים כבר מגיל צעיר מוצפים בגירויים אותם הם חווים. החדרים שלהם מאובזרים במחשב, טלוויזיה, משחקי מחשב, פלייסטיישן, טלפונים ניידים ועוד.

להצפה הזו יש השלכות פוגעות. למשל, המחשב מהווה תחליף למשחק היצירתי, לקריאת ספר, לשיחה עם בני הבית, מפגש עם חברים (אמיתיים). אלה יכולים לגרום לסיפוק, הנאה, למידה של העסקה עצמית. אולם, תחושת הסיפוק שהילדים ובני הנוער דורשים, הם כאן ועכשיו, ללא המתנה, ללא צורך בלהתאזר בסבלנות ועם סיפוק מידי. כאשר הסביבה נענית לתחושה זו ומוסיפה לייצר כל העת גירויים חדשים על מנת שלא ישעממם חלילה, התוצאה אין צורך בהמתנה, סבלנות ובטח שלא ביצירתיות.

לילדים ולבני הנוער יש צורך להגיע לדבר הבא, לריגוש הבא שלא ימשך לאורך זמן, העיקר החוויה של הרגע. קחו למשל את בני הנוער. ההתנסויות שלהם הן רבות, הצעירים מבני הנוער, יתנסו בשתיית אלכוהול קלה כמו רד- בול, הבוגרים יותר יתנסו באלכוהול רציני וכבר יחשבו על האקסטרים הבא. למה? כי מה שהתנסו בו היום הופך למשעמם של מחר.

המחיר של המיידיות פוגע גם בשיח בין הורים לילדים. למה הורים הופכים למשעממים בעיני ילדיהם? כי קצב ההסבר והשיח אינו תואם את קצב השיח החברתי שלהם. ההורים הם "חופרים ועלוקים", אין סבלנות להקשיב להם, וקדימה להזדרז לדבר הבא. מכירים את המשפט "נו טוב אימא יאלה חפרת.." שנייה אחרי שנאמר המשפט הראשון? עם המורים כנ"ל, הכול משעמם! רק לא בהפסקות...

חווית תחושת הסיפוק המיידי, אינה מאפשרת למידה מעמיקה, התנסות חוויתית, רצון וצורך לחקור ולהיות סקרן. מאחר ואלה דורשים למידה תהליכית הדורשת זמן, למי זה נחוץ ולמי יש זמן?

מה עושים?

רצוי ומומלץ, להשתהות ברגש שנקרא "משעמם לי". מתכוננים ללכת לארוחת שבת אצל סבתא? יש להגיד, "אתה תצטרף אלינו ותבחר שם אם לשבת איתנו או לעשות משהו אחר". לא מיד לוותר, להציע פתרון ולהציל את המצב. בכך הילד לא ילמד להפעיל את עצמו.

אם בכל פעם לוקחים אחריות על השעמום של הילדים, אנחנו מלמדים אותם שיש צוות הפקה ובידור העובדים אצלם. חשוב שהילדים ייקחו אחריות על השעמום שלהם. המחשב, המקרר והטלוויזיה הם פתרונות כדי לברוח אליהם. כשילדים בבית חשוב שנדע להזמין אותם אל המרחב המשפחתי ולא לאפשר להם להיכנס פנימה כדי שברגע בו הם נחים מאלה מיד נשמע "אימא משעמם לי". אסור לחשוב שאם נייצר גירויים אלטרנטיביים, יהיה לילדים טוב יותר.

 כדי שהילדים יהיו יותר יצירתיים חשוב לצמצם את כמות הגירויים אליהם הם נחשפים. להגביל שעות מחשב, אינטרנט, טלוויזיה, משחקי מחשב, אטרקציות למיניהן. צמצום זה יאפשר יותר פעילות יצירתית כמו משחקי כדורגל, מחניים, טיולים רגליים, שיחה טובה ועוד.

למנוע מצבים שיחשפו את הילדים לגירויים התנסותיים הנמצאים בחוץ. רצוי לכוון אותם שאם הם מתכננים מסיבה או הפתעה לחבר, שיתעסקו בתוכן ופחות בכמות השתייה שתהיה.

לעודד את הילדים לגבי תחומי העניין שלהם. לעודד ללמוד, להיות בביה"ס, לא לוותר כשקשה, לראות בעולם האמיתי, הזדמנות ללמידה ולהנאה.

ככל שנפחית (כמה שנוכל) מהילדים את ההתמכרות לגורמים חיצוניים, אולי, נוסיף עניין כלשהו בחייהם.