"אני גרוש היא גרושה, לשנינו יש ילדים ששניים מהם זהים בגיל, הבן הגדול שלה בן 17 ועדין לא מקבל אותי גם לאחר שנה שאנחנו יחד. למה?"

אז אכן זה קשה, לא קל להיפרד ממערכת אחת של ההורים ולקבל מערכת שנייה. מרבית המתגרשים יוצאים מזוגיות אחת ונכנסים לזוגיות שנייה מבלי לעבד את הראשונה. פרידה נכונה מפרק א' תעזור מאוד לקראת יחסים בפרק ב'. הפסיכולוג חיים עמית, קורא לזאת "להתקדם לאט כדי להגיע מהר" והוא צודק, רצוי לא לקצר את הדרך...אז לפני שאכנס למה עושים ננסה רגע להבין את ההבדלים המהותיים בין פרק א' לפרק ב' שמשפיעים בכניסה למערכת חדשה.

בפרק א' בחיים אנו נכנסים לתוך תקופה של משימות איתן צריכים להתמודד כמו: זוגיות, אח"כ מעבר מזוגיות להורות, עיסוק, משכנתא, מעגלי חברים ומעברים שונים. בפרק זה מתאפשר לנו ללמוד, להשתפר, להכיר זה את זו, ולתקן מה שניתן אם השכלנו לעשות זאת במהלך תקופה זו.

לפרק ב' מגיעים אנשים בדרך כלל כשהם מבוגרים, מנוסים ולרוב מסודרים יותר. אולם התמודדויות הינן בעיות חדשות שמגיעות בבת אחת כמו: להכיר מחדש ולהסתגל לחיים עם אנשים חדשים, לחזור לתפקיד ההורה הלא ביולוגי ולהתמודד (אולי/גם) עם ההתנגדויות של הילדים, קרובי משפחה, מתקיימים חילוקי דעות חריפים מפעם, עולות סוגיות כלכליות, לצד הצורך לפצות על תקופות לא נעימות שהיו בעבר.

כשם שלא הכינו אותנו לפרק א' גם בפרק ב' אין הכנה ולרוב נכנסים למערכת זו יותר מבולבלים. לטענת הפסיכולוג חיים עמית "אחת הסיבות המרכזיות לחוסר ההצלחה של משפחות פרק ב' להתחבר ביחד היא שהמבוגרים במשפחות - בני הזוג, ההורים - ממהרים. אצה להם הדרך, ולכן הם עושים טעויות רבות, שאפשר היה להימנע מהן עם מעט מחשבה מראש. טעויות בתהליך עלולות להיות קריטיות, מכיוון שהרגישות גדולה מאוד, הפגיעות של כולם רבה, ואין זמן ללמידה ולתיקון טעויות".

גם ילדים צריכים לעבד את חווית הפרידה של הוריהם בפרק א' בטרם הוריהם נכנסים לפרק ב'. המעבר למשפחה אחת שמחה ומאושרת לא קורה מיד. מחקרים מצאו שהתהליך אורך כשנתיים-שלוש, ולפיכך יש לאפשר זמן הסתגלות והכנה, הן של הבית הפיזי והן של המקום הנפשי.

בטוחים בקשר? הנה טיפים שיקלו על התהליך:

1. ראשית לא להפתיע את הילדים. יש להכין אותם לקשר החדש. חייבים להיות אחראים למקום הרגשי שלהם. לנהל שיחה בהתאם לגילם. לספר להם בכנות על הרצון שלכם בקשר, בצורך שלכם לאהוב ולהיות נאהב ויחד עם זאת להדגיש כי זה לא גורע, או מפריע לאהבה שלכם אותם.

2. להסביר לילדים שבן הזוג לא בא להחליף את ההורה החסר לילדים. זו הבחירה שלהם אם לאהוב אותו או להיות חבר קרוב שלו. אך, הם מחויבים ליחסים של כבוד והבנה.

3. תקשורת פתוחה בין ההורה לילדים, עשויה לרכך את ההתנגדות הזאת. ואם זה לא קורה, שמים את ההתנגדות במרכז השיח. לא להיות שיפוטיים, או ביקורתיים. לאפשר חשיפה של רגשות לקבל אותם בלי לנסות לשנות או לעשות אחרת.

4. ככל שנקשיב וניתן לדברים לזרום במיוחד בתחילתו של קשר חדש, הסיכוי שהדברים יסתדרו ויהיו אפשריים מבחינת הילדים הוא גבוה. ילד צריך לעכל שכרגע יש לאחד ההורים חבר/ה. לעכל לוקח זמן - לכן, אפשרו את הזמן והקצב כדי להסתגל.

5. להבין שלמרבית הילדים קיימת הפנטזיה, שההורים שלהם יחזרו להיות יחד. כאשר נכנס פרטנר חדש לתמונה הוא מנפץ אותה ומעורר התנגדות לקשר.

6. חשוב להעביר מסר ברור לילדים על הרצון שלכם ההורים להיות מאושרים. בהחלט מגיע לכם - הורה מאושר הוא הורה טוב יותר.

7. לא להיבהל כאשר הילד דורש להפסיק את הקשר עם בן הזוג ולטפל באופן עניני. זכרו, ההסתייגות היא של הילד, אתם הבוגרים ואלה שמובילים.

8. לא להפוך להיות ההורים של ילדי בן/בת הזוג.

בהצלחה!