צילומים: ארכיון

-מאז תחילת החופש המתבגרים הופכים את היום ללילה והלילה ליום. כמעט ולא רואים אותם בבית האם זה נורמאלי? לא מסוכן?

זה אכן נורמאלי ולא מסוכן במיוחד אם התנהגות המתבגרים אינה מסוכנת, מאיימת עליהם ועל האחרים. בתקופה של חופש הסדרים מתהפכים מכמה סיבות, מרבית בני הנוער אינם מוצאים מסגרת תעסוקתית, שתאפשר להם שגרה יציבה, החום הכבד בחוץ מונע שוטטות ובילוי ולכן השעות המאוחרות של הלילה הן הרלוונטיות למפגשים ולבילויים שנמשכים עד אור הבוקר.

המסיבות והמפגשים מתחילים רק לקראת חצות ולכן ההגעה הביתה כשההורים יוצאים לעבודה. חשוב, לשוחח ולברר עם המתבגר מהם מקומות הבילוי שלו? עם מי הוא נפגש? סוג הבילוי? ואף להגדיר זמני יציאה וחזרה בלי לעורר התנגדות. רצוי לפקח גם ממרחק. לברר שהילד אינו במצוקה, אינו בורח מהמציאות והמסגרת הביתית, ליצור זמני איכות אישים ומשפחתיים כדי לא לאבד אותו בכלל.

-איך מתמודדים עם מתבגר שמבלה רוב שעות היום בבית, בלי חברים ובלי רצון לעשות משהו?

יש מתבגרים שרוב הזמן מחוץ לבית ויש את המתבגרים ההפוכים להם. מתבגר כזה הוא טיפוסי ואין מה לדאוג, כי הוא עדין אינו מוצא את עצמו ועדין תלוי בהורים. חשוב להציע לו, אך לא להיות מוטרדים מכיוון שהוא מספיק בוגר כדי לנהל את חייו החברתיים והאישיים בפרק הזמן הזה של חייו. בהתפתחות של הילדים יש שלב כזה. יש מתבגרים שמחכים לחופש כדי להתבטל ולא להתחייב לדבר. כן רצוי שיהא שותף בבית במטלות שעליהם תחליטו מראש ושהוא מוכן להם.

-מה עושים כאשר סיגריות ונרגילה הופכים לטקס חברתי וחלק מבילוי בין המתבגרים?

הנזק הבריאותי מעישון סיגריות ונרגילה זהה. הנרגילה אינה "תמימה" וכאשר מעבירה אותה מפה לפה, מעבירים גם מחלות זיהומיות כמו הרפס, מחלת הנשיקה. המחשבה כי הנרגילה היא מה בכך לאור טעמיה השונים, מוטעית, וחשוב להדגיש זאת בפני הנערים. ישנם מחקרים המוכיחים כי השכיחות הגבוהה בעישון נרגילה מתרחשת אצל בני הנוער בכיתה ז', ובכיתה י"א שכיחות זאת יורדת מאחר והם עוברים לסיגריות. כהורים לא נוכל לעקוב בוודאות, אך, בהחלט נוכל להדגיש את הנזקים, לחפש יחד איתם חומרי מידע ולעמוד מקרוב על ההשלכות.  

-שתיית אלכוהול אצל מתבגרים שזה עתה סיימו שנה ראשונה בחטיבה (כיתה ז') זה הגיוני ואיך מתמודדים?

כן, זה הגיוני כי ההתנסות הזאת נובעת מתוך סקרנות, לחץ חברתי, רצון להרגיש גדולים. ילדים נחשפים לגירויים שונים כאשר אין להם את הכלים להתמודד בצורה בוגרת ושקולה, ולכן הם מתנסים. ההתנסות מגיעה גם כדי לבדוק את הגבולות של עצמם, היכולות האישיות והחברתיות. כאשר הורה מגלה זאת, יש לבדוק היכן זה מתרחש, מי השותפים, כיצד מגיע האלכוהול לידיהם ולשתף הורים אחרים ויחד להיות נוכחים באזורים המועדים לפורענות מהסוג הזה. לא לפחד להעלות את הנושא ולשוחח בצורה גלויה ולהחליט יחד עם המתבגר על דרכי פעולה.

-מדוע המתבגרים לא רואים את הסכנות ולא נזהרים עד כדי סיכון לפגיעה עצמית?

בעבר כתבתי על התפתחות המוח אצל המתבגר. אצל חלק מהמתבגרים מקדימה ההתפתחות הפיסית חברתית את ההתפתחות השכלית ולכן ישנה תחושה שדבר לא יזיק ויפגע בהם. היכולת לזהות סכנות ולאמוד את הנזק והתוצאות, אינה מפותחת. אזורים במוח הקדמי האחראים על שליטה בדחפים וזיהוי סכנות אינם מתפקדים באופן כזה שימנע זאת מהם. לכן, נמצא מתבגרים שהתנהגותם מסכנת אותם.

-מה הורים יכולים לעשות כדי להגן על המתבגרים ולצמצם את הסיכונים?

הורים חייבים להיות בקשר מתמיד עם ילדיהם המתבגרים. לקיים שיח רציף, להיות מעורבים ומתערבים, לשוחח איתם על מה שהם עוברים חווים, על מה הם מרגישים. לא לפחד לשאול שאלות ישירות, לא להסתפק בתשובות כמו "סבבה", "אחלה", "אל תחפרו". לדרוש תשובות ברורות ומספקות. לדעת עם מי המתבגר נפגש, לקבל מספרי טלפון כולל של הורי חבריהם. -

דירשו להכיר חברים חדשים, לדעת לאן יוצאים. אם המתבגרים מסרבים להגיד, להבטיח להם שאתם תגיעו ותבדקו בעצמכם. להציב גבולות ברורים והגיוניים לצד גמישות וחופש בבחירות ובהעדפות. להיות ערים לסימני מצוקה, הסתגרות, התרחקות, ירידה בתפקודים חיוניים, שינויים בהתנהגות, בדרישות. הורים שילדיהם נקלעו למצבים קיצוניים חייבים לגייס כוחות ולהיעזר באנשי מקצוע מתאימים. אל תישארו לבד ואל תשאירו את ילדכם עם הקשיים.