שעתיים למשחק העונה בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע, והמתח בשיאו בשני המחנות.

המשחק הזה היה אמור להיות משחק העונה. כך לפחות  ציפו אוהדי ומנהלי מכבי ת"א כאשר התפרסם לוח המשחקים של הפליאוף העליון. אז עוד באר שבע קירטעה, בוזגלו ושות' לא פגעו, הפער מהפסגה הצטמצם וכולם חיכו שהאדומים מבירת הנגב ייחנקו ברגע האמת. הציפיות של מכבי תאמו את המומנטום המצויין של הקבוצה, ואת הנסיגה ביכולת שהציגה באר שבע בסיבוב השני. כולם חיכו לטרף, ורק הטרף לא הגיע ולא ידע. 

כל קבוצה חווה משבר במהלך העונה, אין קבוצה מושלמת. החוכמה היא לנשום עמוק ולא להתפתות לשינויים מרחיקי לכת. וכך עשה ברק בכר. נשם עמוק, לא נכנס לוויכוח עם משפחות בוזגלו וסהר, לא יצא בהצהרות והמשיך לעבוד. הוא החזיר לאט לאט את הפצועים לכושר, נתן במה לצעירים  (עיין ערך ניב זריהן ומיכאל אוחנה) ולקח משחקים בשיניים. אחד אפס קטן על אשדוד, 0-0 עם הפועל חיפה בזמן ההפסד בליגה האירופית לבשיקטש, וניצחון בשיניים על בית"ר במחזור האחרון של הליגה.

מרגע שנפתח הפלייאוף העליון, המאני טיים, באר שבע התחילה לדרוס ולא הסתכלה יותר לאחור, כאילו חיכתה להתפוצץ. 

הקבוצה שחזרה לתפקוד מלא, הביסה את חיפה, ניצחה את מכבי בבית, את פ"ת בחוץ, שוב את בית"ר ואת סכנין בחוץ. כל זה בכדי להגיע לאצטדיון בחיפה בו לא ניצחה 20 שנה. באר שבע לא הצליחה לנצח שנים בחיפה את מכבי. והחברה של בכר ידעו, הם ידעו כי כאן יקבע גורל האליפות. 

אז כן, כמה סימבולי שבסמי עופר, במגרש הכי קשה לאדומים, הגיע משחק האליפות. 1-0 קטן ומתוק שהופך לדעתי את משחק העונה, למשחק ההכתרה. אני חושב שכך יהיה בעוד שעתיים, קצת אחרי 23:00.

מגיע לאלונה, מגיע לברק בכר, מגיע לכל הצוות המקצועי המדהים שלו, מגיע לשחקנים האלה שנתנו עונה מדהימה הכוללת שיאים בליגה האירופית, מגיע לכדורגל הישראלי אלופה כזו. ואם מכבי ת"א תנצח, זה לא ישנה כלום, כי מקסימום ההכתרה תהיה במשחק הבא.

מסי: הנני כאן

שלשום בערב שיחקה ברצלונה מול אוססונה ודרסה אותה. גם ריאל דרסה את יריבתה במקביל. אבל דווקא השער הראשון של מסי הוא זה שמשך את תשומת לבי. מיד אחרי השער הראשון של הפרעוש, זה שפתח את הגולאדה  (תבוסה בספרדית), כל האוהדים פשטו את חולצותיהם והניפו אותם קדימה כמו שעשה הגאון הארגנטינאי לאחר השער שהכריע את הקלאסיקו. מחזה מרהיב,  סגידה לאליל.

מסי שיחק את הקלאסיקו כאילו נמצא תחת השפעת כישוף העצבים. היה בכל מקום במגרש,  שיחק בעמדת הקשר, החלוץ, הקיצוני ימני ושמאלי. חילץ כדורים במרכז המגרש, כידרר את שחקני ריאל מדריד למוות, הוציא את קסימירו מהמגרש ואחריו גם את ראמוס. פשוט בלתי ניתן לעצירה. 

הקלאסיקו היתה תשובתו לכל המבקרים שהספידו אותו לאחר המפלה ליובנטוס בליגת האלופות.  

מסי לא מושלם, ותמיד יהיה על מה ולמה לבקר אותו. הוא לא רץ הכי הרבה על המגרש ולרגעים מסוימים נראה כאילו נעלם מהמגרש. אבל אם נפשפש בדפי ההיסטוריה (המודרנית - ודי להביא לי דוגמאות משנות ה- 50) לא נמצא שחקן אשר כבר למעלה מעשור נמצא בטופ העולמי, שובר ומנפץ שיא אחר שיא, ממציא עצמו כל פעם מחדש, זוכה בכל תואר אישי וקבוצתי אפשרי (חוץ מהמונדיאל וקופה אמריקה בהן הביא במו רגליו את הקבוצה לגמר), והופך את משחק הכדורגל למשהו לא מהעולם הזה. 

מסי עובד קשה, קשה מאוד, כי בעידן המודרני אין מקום לקיצורי דרך, העוצמה והמהירות של המשחק מטורפת ומי שלא משתדרג, נעלם.

הקלאסיקו היתה שעתו הגדולה של גדול השחקנים בכל הזמנים, ההכתרה. באחד המגרשים הקשים בעולם, בדקה ה-90,  לאחר שרק לפני שנייה ברצלונה ספגה,  כשנראה היה שעוד פעם זה חומק, בא מסי ואמר: הנני כאן.

צ'מפיונס: איזה חצי גמר מחכה! 

ההגרלה של ליגת האלופות זימנה לנו דרבי ספרדי מרתק בין ריאל לאתלטיקו ומפגש קצוות.

הדרבי הספרדי, הוא לעניות דעתי, ההזדמנות האחרונה של צ'ולו סימאונה. הסגל שלו יציב, ותיק ומנוסה. הוא מגיע לחצי הגמר שוב לאחר שפעמיים הפסיד בגמר ליריבה העירונית. מקומה של אתלטיקו בליגת האלופות מובטח, בזמן שריאל מדריד ממשיכה להקיז דם בליגה.  סימאונה יכול לתת מנוחה לשחקניו,  לזידאן אין את הלוקסוס הזה. זו ההזדמנות צ'ולו. 

מה מצפה לנו? לתחושתי כדורגל לא הכי יפה לעין, משחק חפירות אכזרי ועיקש של שתי קבוצות שמעדיפות שהכדור יהיה תמיד אצל היריבה. לחץ, עצבים וקצב רצחני. ההגנה הטובה באירופה מול רונאלדו מלך השערים של ליגת האלופות בכל הזמנים.  כאן,  יתרון האיכות של ריאל מדריד צריך לבוא לידי ביטוי, כי בסופו של יום היא מחזיקה בסגל עשיר ואיכותי יותר מאתלטיקו.  

בחצי השני, עוד צמד הפכים. עוד הגנה מצויינת, ואולי השוער הטוב ביבשת חוץ מנויאר הבווארי, מול מכונת שערים משומנת. ההגנה שהכי מעט סופגת מול ההתקפה שמבקיעה הכי הרבה. וגם במקרה של המפגש הזה, מדובר על שתי קבוצות שמעדיפות שהכדור יהיה תמיד אצל היריבה. סגנונות ומערכים שונים , אבל אותה כוונה אותו אמצעי,  לחץ במרכז המגרש, חילוץ כדור ומעבר מהיר.

המשחק בין מונקו ויובנטוס יתן לנו הזדמנות לראות כיצד מתמודדת הגברת הזקנה עם ילד הפלא של הכדורגל העולמי, איl בופון וקייליני, מתמודדים עם מבאפה ופלקאו. משחק מרתק.

להתראות בקרדיף.