מאת: ענבל בן ברית כהן * צילומים: פרטי    

בשער: במאהל מודיעין

גיא תמר לא היה אמש בהפגנת המחאה בצומת שילת נגד "השחיתות השלטונית", ולא רק בגלל שהוא בחו"ל עכשיו. גם לולא זה, לא היינו רואים אותו שם. שש שנים אחרי שהוביל עם חבריו את מודיעין לבקש צדק חברתי, גיא רחוק ממחאות חברתיות והפגנות מרחק מזרח ממערב.

בסוף החודש נציין 6 שנים למחאת קיץ ההיא, ששנים לא נראתה כמותה בארץ, מחאה שכללה בתוכה את מגוון האנשים, המעמדות, המגזרים, האזורים וצורות ההתיישבות. מחאה שביקשה לזעוק את מצוקתם של אלו שמרגישים, שהמחייה בארץ יקרה מידי והם מתקשים לסגור את החודש, שלא לדבר בכלל על רכישת דירה. מאז אותה המחאה, מודעות הציבור עלתה, הציבור כבר לא מקבל ראה וקדש את המחירים, התספורות לטייקונים, מעשי השוחד ועוד.

6 שנים שהשיח החברתי הוא חלק מחיינו, הוא חלק ממצעי הבחירות של הפוליטיקאים במפלגות רבות. הדרישה לצדק חברתי, להפחתת יוקר המחייה ולמתן האפשרות לרכוש דירה הן הדרישות המובילות היום.

גיא (43) ירושלמי במקור ותושב מודיעין בהווה, נשוי לאורייט (38) ואבא לשתיים: מיקה בת 10 והולי בת 4. הוא היה ממנהיגי מאהל המחאה של מודיעין והראשון שתקע יתד אוהל בדשא שבכניסה לעיר. אחריו ואחרי חבר שהיה איתו, כבר הגיעו עוד ועוד ועוד אנשים.

פגשנו אותו בבית הקפה החדש שפתח לפני פחות משנה בכדי להבין לאן נעלם ומה הוא עושה בימים אלו, ובאותה נשימה, לשמוע למה קם ועשה מעשה אי שם ביולי 2011? מה הוא חשב שישיג? מה לדעתו השתנה מאז קיץ 2011 ומה אולי לא ממש.

תמר של 2011 היה מתוסכל מכל מיני דברים שהיה ברור לו שמתנהלים לא נכון: מחירי הדירות שהרקיעו שחקים, תקציבים שלא מנותבים ומחולקים נכון, משהו בחלוקת התקציב ובסדר העדיפויות היה בעיניו שגוי. "הרבה שנים מצאתי את עצמי כמו רוב הישראלים, יושב בבית מקטר ומתלונן וכועס ורואה חדשות ושיחות סלון ומתעצבן, ואז דפני ליף קמה ועשתה מעשה. בשבת הראשונה שהם היו ברוטשילד לקחתי את מיקה שהייתה קטנה ואת אורייט ונסענו לתל אביב למאהל. מיקה גם ציירה להם ציור יפה של בית. ברגע שראיתי את זה אמרתי לעצמי הנה, יש אנשים שקמו ואם הם ישארו לבד זה לא יעשה כלום".

"ככל שהמחאה התקדמה והתרחבה, אז הציפיות עלו. ככל שראיתי שיש יותר אנשים שמצטרפים, ויותר הד ציבורי ויותר רעש ומאהלים שהולכים ומתרבים, הולכים ומתרחבים, אז אמרתי לעצמי שאין סיכוי שהמנהיגים יכולים להתעלם מהדבר הזה. הציבור יצא ואמר את דברו"

אחרי הביקור במאהל בתל אביב, מאהל שהכיל אז כ-15 אוהלים בלבד, הגיע תמר הביתה ורשם בפורום שהיה אז המקום הוירטואלי שכולם נפגשים בו, פורום 'תפוז' שהוא מזמין אנשים להצטרף למחאה הזו שהתחילו דפני ליף, סתיו שפיר, איציק שמולי וחבריהם. ראשונים הצטרפו אליו חברו רפי גולן ומישל, חבר הפורום הוירטואלי 'תפוז'. "למחרת באנו והקמנו 3 אוהלים ראשונים. אני רפי ומישל. הגעתי מהמקום הכואב של בית, אבל כשיצאתי למחאה הבנתי שבעצם אני רוצה להחזיר את השלטון לאנשים ולפתור בעיקר את הבעיות הכלכליות". הדיור היה מבחינת תמר מוקד המחאה, "אבל אי אפשר להתנתק מיוקר המחיה והדיור ויוקר המחיה קשורים יחד" הוא אומר.

-היו לך ציפיות גדולות יותר מאיך שהמחאה הסתיימה בסופו של דבר?

"כן. ככל שהמחאה התקדמה והתרחבה, אז הציפיות עלו. ככל שראיתי שיש יותר אנשים שמצטרפים, ויותר הד ציבורי ויותר רעש ומאהלים שהולכים ומתרבים, הולכים ומתרחבים, אז אמרתי לעצמי שאין סיכוי שהמנהיגים יכולים להתעלם מהדבר הזה. הציבור יצא ואמר את דברו".

אחרי כחודשיים במאהל מודיעין שהגיע לכ-50 אוהלים, כשהמחירים האישיים ששילם כל אחד משותפי המחאה בו הלכו וגדלו, המחאה בארצי הלכה והתמוססה וכך קרה גם במודיעין. תמר: "באיזה שהוא שלב הבנתי שהפלטפורמה הזו לא תביא שינוי, אחרי צעדת המיליון אמרתי לעצמי שאם זה לא תופס ואם מזה מתעלמים שם בהנהגה, אז משהו לא נכון. הבנתי שהאוהלים זה לא מה שיפתור את הבעיה".

כשהתקשורת הפסיקה לחבק

המאהל המודיעיני היה דוגמה טובה למאהל רציני שכולו מעמד ביניים, מאהל שבבקרים היה מתרוקן עם היציאה של דייריו לעבודה ואחר הצהריים מתמלא מחדש עם סיום יום העבודה. הוא היה מאהל שונה מאד מהמאהל התל אביבי שבשלב מסוים קיבל דימוי של וודסטוק וקייטנה של צעירים מפונקים. תמר ששימש נציג המאהל במפגשי נציגויות המאהלים הארציים שהתכנסו בתל אביב, אמר לנציגות התל אביבית שכדאי להציג את מאהל מודיעין, התקשורת לא רצתה לתת למאהל מודיעין במה.

גיא מציין שהתקשורת הייתה הכלי המנווט והמכריע. "היא העדיפה להתמקד במה שיותר סקסי ומצטלם יותר טוב. בהתחלה התקשורת סייעה לליבוי האש של המחאה וחיבקה את המחאה, אבל הגיע שלב שאנשים ששולטים התקשורת נתנו הוראות לעצור את זה והדברים החלו להתהפך". הוא לא מוכן להגיד למי דבריו מכוונים.

המאהל החל להתפרק כשהפוליטיקה ועייפות החומר נכנסו למאהל מהיריעה האחורית: "היו במאהל כאלו שניסו על הדרך לקדם אג'נדה פוליטית שלהם וזה פגע במאהל...אחד הדברים שקרו שם באיזה שהוא שלב זה שאנשים נכנסו לסרט והיו שם מלחמות אגו. כשהתחלנו לנסות להפוך את המאהל למשהו מאורגן  יותר, עם חלוקת תפקידים, שם החלה ההתפוררות".

"המדינה שלנו לא בנויה להפיכה, אנחנו לא מצרים. אני חושב שהדבר מורכב מאד והמעמד המוחלש שתקוע בדרום, הכעס והפגיעות שלהם מהשמאל הוא כל כך גדול, שזה הרבה יותר מורכב מ'מצביעים למי שדופק אותם'. אני היום מבין למה קשה להם. למה קשה להם לשים פתק לזה שמואשם שתקע אותם בירוחם ומקומות כאלו שלא נתנו להם הזדמנות להתקדם ולהצליח"

-מה דעתך, יצא משהו מהמחאה הזו?

"לצערי לא מספיק חזק, כי תמיד הקטע המדיני בטחוני משתלט עלינו, אבל כן יצא שיח שלא ירד מסדר היום הפוליטי מאז ואנשים שפחות תמימים ויותר מעורבים. אנשים יותר מבינים בכלכלה, קצת יותר מבינים ולא מקבלים כל דבר, פחות תמימים ולא סתם כבר לא מוותרים. אפילו עלייתו של לפיד היא תוצר המחאה. לפיד רכב כל כולו על המחאה והציג את זה ככה, כקולו של מעמד הביניים. ביבי יאמר לזכותו שהוא קוסם ופוליטיקאי מוכשר מאד. מה שהם עושים תמיד הם עשו גם הפעם ולמעשה בשיטת הפרד ומשול הם הצליחו לייצר מעמדות במחאה, ליצור סדקים ולהרחיב אותם".

-איך זה שמי שהכי סובל כלכלית ממשיך להצביע לאותו מקום שהוא קורא לו בית?

"המדינה שלנו לא בנויה להפיכה, אנחנו לא מצרים. אני חושב שהדבר מורכב מאד והמעמד המוחלש שתקוע בדרום, הכעס והפגיעות שלהם מהשמאל הוא כל כך גדול, שזה הרבה יותר מורכב מ'מצביעים למי שדופק אותם'. אני היום מבין למה קשה להם. למה קשה להם לשים פתק למי שמואשם בחטיפת ילדים, למה קשה להם לשים פתק לזה שמואשם שתקע אותם בירוחם ומקומות כאלו שלא נתנו להם הזדמנות להתקדם ולהצליח"

תמר אומר שהשסע דווקא שם הוא כל כך גדול, שדווקא מי שהכי רע לו לא מסוגל ובצדק לשים פתק אחר ולהחליף.

-שקלת ללכת לפוליטיקה המקומית עם שרוו מעוז. מה קרה בסוף?

"באמת שקלתי ברצינות ללכת לפוליטיקה המקומית, כי האמנתי שבסוף, את השינויים אם רוצים או לא, עושים דרך הפוליטיקה".

בסופו של דבר, הוא ויתר על הפנטזיה הזו גם כי החבירה לשרון מעוז לא הגיעה למימוש ולא צעדה צעד קדימה וגם כי הוא לא הצליח למצוא את האנרגיה לזה: "בשלב מסויים גם התעייפתי ואיבדתי קצת את האמון. מעבר לכך זה השפיע קשה על החיים האישיים שלי. זה פגע לי בעבודה, פגע לי בבית. 80 אחוז מחיי היו ממוקדי מחאה".

-ואז נעלמת לגמרי.

"לא נעלמתי לגמרי. המשכתי לכתוב ב'חדר המצב', המשכתי ללכת להפגנות קטנות יותר, הייתי חלק ממי שמאשרר כתבות. היה לי מה להגיד ואני יודע שיש לי יכולת להתבטא ולהשפיע, והמשכתי לעשות זאת".

בשלב מסוים ככל שתמר חפר והבין דברים, חברתית, כלכלית וגם מדינית הוא נהיה קיצוני ואנטי, ואלו גרמו לו בסופו של דבר להיות עצבני וכעוס. "בשלב כלשהו הבנתי שזו היסחפות לא בריאה לא לי ולא לסביבה, ואז באמת שנמנעתי מפוסטים והבעת דעות ועמדות ולכן נדמה שנעלמתי, אבל ממש לא נעלמתי".

"מה שבסופו של דבר הביא אותי לבחור להיות עצמאי היה יותר מסיבה אחת. העבודה בהוסטל הייתה שוחקת מאד, עבדתי עם הצד הפוגע וקשה מאד להכיל את זה עם כל המעטפת שאתה מקבל שמדריך. כל האנרגיה שיש לך אתה משאיר בעבודה הזו"

מיד כשנגמרה המחאה, גיא ויתר על עבודה עם הכנסה מאד גבוהה בהדברה, הוא חזר לעבוד בעבודה שהיא הרבה יותר חברתית ומשמעותית בהשפעתה על החברה. תמר בחר לחזור לתחום הטיפולי ולעבוד עם נוער בסיכון. הוא עבד בפנימייה לנערות במצוקה ובהוסטל לשיקום לנוער בוגר עבריין. "עם הזמן הבנתי שיש לנו ציפיות גדולות מהפוליטיקאים, אבל בסופו של דבר זה מתחיל בדברים הקטנים אצלנו: שלא נריב, שנהיה בני אדם ונדע לכבד אחד את השני ולהתנהג כראוי ושיהיה אכפת לנו מהאחר. מה שהיה הכי יפה במחאה היה הקהילתיות וזה מה שחסר גם היום לאנשים".

לחלום ולפעול

לפני שנה, אחרי 4 שנים של טיפול בנוער בסיכון, עזב תמר גם את העבודה עם נוער בסיכון והלך עם החלום להיות עצמאי. עם לא מעט לבטים, אבל עם הקשבה פנימית הבין גיא שהחיים הם דבר בתנועה, הם כל הזמן משתנים ובתוך הדבר הזה הוא מרשה גם  לעצמו קצת להשתנות. "מה שבסופו של דבר הביא אותי לבחור להיות עצמאי היה יותר מסיבה אחת. העבודה בהוסטל הייתה שוחקת מאד, עבדתי עם הצד הפוגע וקשה מאד להכיל את זה עם כל המעטפת שאתה מקבל שמדריך. כל האנרגיה שיש לך אתה משאיר בעבודה הזו".

תמר הבין שהוא לא רוצה עוד לשלם מחירים כבדים, ובעיקר לא רוצה שהמשפחה תשלם מחירים כבדים. "הבנתי שעם כל המקצועיות והכישרון, רגשית אני כבר לא יכול להיות שם ויותר מטריד אותי הפרנסה והמשפחה והאישה והבנות ובחרתי בהם".

-אז הפסקת להיות גיא החברתי שלמען הכלל?

"ממש לא. זה בדם שלי. גם היום בבית הקפה אני מנצל את אותם היכולות והקשרים. הלקוחות כאן מוצאים אוזן והזדמנות לשתף. אני מכיר כל אחד מהם היטב, אני מדבר כל היום עם אנשים, אז קצת פוליטיקה וקצת פסיכולוגיה וחיבור בין אנשים. בסופו של דבר זה לא ארומה כאן. אני מוכר קפה, אבל מעבר לזה המקום הזה לא בנוי רק על הקפה הטעים, אלא על הבנאדם שנמצא בו ועל מה שאני מביא לאנשים שבוחרים לבוא ולעצור פה באופן קבוע".

תמר מרגיש בפירוש שיש לו השפעה והוא אפילו משנה חיים לא פעם לאנשים שמגיעים כשהקפה הוא בעצם רק התירוץ. "אני לא עסוק בלהשפיע, אבל בטבעי שלי אני כזה, יש לי יכולת שכנוע והשפעה לא רעים וזה בא לביטוי כאן בקפה תמר. יש כאן בקפה אנשים מכל הסוגים, הצבעים, המעמדות והעיסוקים. נהג מונית, נהג משאית ערבי, שופט שעולה לירושלים, חייל וכו'".

"קפה תמר" הוא תוצאה של תהליך שהחל במחאה והתפתח עם השנים. "בחרתי לעשות למשפחתי ולי ואם אני מסתכל על זה, כשבחרתי להשקיע במעגל הקרוב שלי, ושמיקה שלי תגיע כל שנה עם תעודת הערכה על נתינה ועזרה לחלש, אז עשיתי את שלי. אני משפיע דרך הדוגמה האישית ובדרך יותר שלווה וללא שיפוטיות. למדתי דרך העבודה עם הנוער בסיכון איך להוריד מהשיפוטיות".

גיא תמר פתח יחד עם שותפו שלום שלי, את "קפה תמר" בתחנת הדלק "דור" על 443 בדרך לירושלים, והקפה שלו לא עולה כמו בקופיקס, "צריך להתפרנס ובחרתי למכור קפה טעיםואיכותי, אז זה עולה יותר מ-6 שקלים" תמר החליט שהוא לא נותן יותר לחששות לנהל אותו וכך הוא מרשה לעצמו לחלום בגדול ולהתחיל ולראות שהצעד הראשון הוא לא כזה נורא. בתחילת החודש פתח גיא סניף נוסף לכיוון השני, לכיוון תל אביב והוא מבטיח שגם שם יהיה מקום שהוא מעבר לקפה הטעים.

תמר לא סוגר את הדלת ולא יכול להכריז שבשום פנים ואופן לא ילך לפוליטיקה. אין לדעת מה יוליד יום והוא מסכים שלעולם אין להגיד לעולם לא "אם אני אחשוב שיש לי את היכולת לשנות ויש לי את הקרקע הבטוחה והיציבה לכך, ואת הדרך לעשות זאת בצורה טובה בשילוב משהו שיבער בי, אני מניח שזה יקרה וכן אלך לפוליטיקה, אבל אני לא מכוון לשם".

בינתיים, הוא נשאר דעתן, יש לו מה להגיד, ובדרך שעבר מימי המחאה, גם אסף לא מעט תובנות שהוא מוכן להמשיך ולשתף את האחרים. "מצאתי את הדרך לאזן בין הדברים. להתפרנס מצד אחד ולהשפיע מצד שני. אני אוהב אנשים ובני אדם ואוהב להקשיב מצד אחד וללמד ולתת ולהשפיע מצד שני".