מאת חלי ויינשטיין * צילומים: עזר מודיעין, איציק גרפל

100 מילה על המרואיין

הרב דוד סגל, 76, נשוי לכרמלה, אב לשישה ילדים, וסב ל-26 נכדים ו-8 נינים, הגיע למודיעין מבני ברק ב-1996, מיד עם הקמת העיר. ומה עושה פנסיונר צעיר שהשתחרר לאחר 29 וחצי שנות שירות בצה"ל? עוזר לתושבים החדשים בעיר להיקלט. "הגעתי לכאן כי שמעתי על העיר החדשה ורציתי להיות שותף בבנייתה. רציתי פשוט לעשות, לעזור בפיתוח העיר ולהתנדב. את עמותת עזר ממודיעין הוא הקים כשנה לאחר שעבר לכאן, מתוך מטרה להמשיך ולסייע לכל מי שזקוק, אם בדברים קטנים ואם בדברים גדולים וכבר 21 שנים שאין איש בעיר שלא מכיר את שמו.

- איך הכל התחיל?

"כל אחד בונה ופועל בתחום שהוא הכי מבין בו, אני יודע לעשות מעשים טובים אז זה מה שרציתי לעשות, לבנות את העיר במעשים טובים. כשהגענו לעיר לא היה פה כלום והיו תופעות שונות של בעיות קליטה לתושבים החדשים, כמו לדוגמא אנשים שהיו צריכים להגיע לעבודה מחוץ לעיר ולא היתה תחבורה, או שלא היתה מכולת לקניות ואין כבישים ואין בית כנסת...כל משפחה חדשה שהגיעה לעיר לחצתי אישית את ידם ושמחתי שהגיעו ומיד שאלתי אם חסר להם משהו. הרגשתי ותיק יחסית ורציתי לעזור להם".

-היו אנשי מקצוע בעיר שיכלו גם לעזור?

"כשהגעתי לכאן אפילו מחלקת רווחה לא היתה כאן. אני זוכר את העובד הסוציאלי הראשון שהביאו לכאן, הוא שמע שאני עושה מעשים טובים ושאל אותי 'מה בדיוק עושים כאן, אין אנשים ואין לי במי לטפל'. צחקתי ואמרתי לו אתה תטפל בי אני אטפל בך וכך נבנה את העיר".

-ואז החלטת על הקמת העמותה?

"הרי לא היו כאן גנים, לא בתי ספר, לא מכולת ולא בנק, היו תושבים חדשים שהגיעו מערים אחרות והיה להם קשה להסתדר או עולים חדשים עם קשיי קליטה ואני זוכר את עצמי לוקח אנשים איתי ברכב לעיר אחרת כדי לפתוח חשבון בנק או לעשות קניות, מי שהיתה חסרה לו מיטה דאגתי לסדר לו, מי שהיה צריך מכונת כביסה הבאתי לו וכך בעצם הכל התחיל וכך התפתח. אנשים הגיעו אלי כל הזמן עם בקשות לעזרה, אז חשבתי שאולי כדאי שאקים את ארגון 'עזרה לעיר מודיעין' ואצרף אליו מתנדבים, אבל זה היה שם ארוך מדי אז חשבתי לקצר וכך נולד בסופו של דבר עזר מודיעין".

- כמה מתנדבים עזרו לך בהתחלה?

"מי שהיה לו זמן הגיע, לי היה הרבה זמן כי הייתי פנסיונר אז הייתי כל הזמן פעיל".  

והיום?

"אי אפשר לספור. התנדבות זה לא דבר שיש לך אותו, זה דבר נזיל, יום כן שבוע לא, אבל יש לא מעט מתנדבים מזדמנים וכמובן שתודה לאל יש לי גם את עשרות המתנדבים הקבועים שלי, שבלעדיהם לא הייתי מסתדר".  

- באיזה תחומים נדרשה עזרה אז?

"הגיעו לעיר עולים חדשים שהיו אז חסרי כל, אחד היה צריך בגדים, אחד רצה טיפול רפואי, אחד רצה אוכל, לאחר אין מכונת כביסה, כלומר, כל אחד והבעיה שלו והיו כל מיני סוגים של בעיות ותופעות. לכן, כשיש כל כך הרבה בעיות אי אפשר להקים ארגון לבעיה אחת ספציפית כמו טיפול רפואי או חלוקת מזון בלבד, אלא צריך לתת מענה לכל הבעיות שמתפתחות. מאחר ובתחילת דרכי כאן עזרתי בכל התחומים אז עד היום עזר מודיעין פועלת בכל תחומי הסיוע, מעזרה ברכישת תרופות, דרך חלוקת מזון, עזרה למשפחות במצוקה, ועד לאיסוף תרומות".

"גם היום יש מצוקות וקשיים אבל היום קל יותר למקד את הבעיות. עדיין יש לא מעט אנשים היום שצריכים עזרה כדי להתקיים. אנשים שלא יכולים לשלם שכירות וזורקים אותם מהבית, או אנשים שלא יכולים לרכוש תרופות כי אם יקנו תרופה יחסר להם הכסף לאוכל. אני יכול לכתוב אינציקלופדיה על דברים שקרו כאן ב-21 שנה, אלפי סיפורים. טיפלתי בכל סוגי הבעיות"

-מה זה שונה היום?

"גם היום יש מצוקות וקשיים אבל היום קל יותר למקד את הבעיות. עדיין יש לא מעט אנשים היום שצריכים עזרה כדי להתקיים. אנשים שלא יכולים לשלם שכירות וזורקים אותם מהבית, או אנשים שלא יכולים לרכוש תרופות כי אם יקנו תרופה יחסר להם הכסף לאוכל. אני יכול לכתוב אינציקלופדיה על דברים שקרו כאן ב-21 שנה, אלפי סיפורים. טיפלתי בכל סוגי הבעיות ועד היום, כל מי שיפנה אלי יקבל את העזרה. מעולם לא אמרתי למישהו שאני לא מטפל בבעיה זו או אחרת ולעולם לא אומר".

- לא היית מעדיף להיות רב העיר מודיעין?

"כשהגעתי הנה משה שכטר פנה אלי ורצה שאהיה רב העיר, הוא חיפש רב שהיה בצבא. אמרתי לו שהיו מספיק שנים של שירות כרב בשכר וכרגע אני רוצה להיות עצמאי ואת התפקידים שלי לבצע בהתנדבות ומאז ועד היום אני מתנדב".

סיוע לנזקקי העיר בשווי של למעלה מ-12 מיליון שקלים

-מהי תרומה עבורך?

"תרומה היא דרך החיים שלי. חיים שלמים שהיו טובים עם הרבה מאמצים, תופעות והשתדלויות ואני מרגיש שעשיתי למען המדינה כל מה שיכולתי ונתתי לה את כל חיי. 29 וחצי שנות שירות בצה"ל זה המון, לא הייתי ג'ובניק. גם לעיר אני גאה לומר שנתתי 20 שנים מחיי למען עשייה והתנדבות במגוון רחב של פעילויות. אדם יכול לעשות בזמן הזה המון דברים אחרים, אולי הייתי כותב יותר ספרים, מי יודע...אגב, בדו"חות העמותה, רואת החשבון שלי סיכמה את סך העשייה של עזר מודיעין על פני 20 שנותיה וגילינו שמאז תחילת פעילות העמותה ועד היום שווי העזרה, בין אם במזון, תרומות, תרופות או כל דבר אחר, הינו למעלה מ-12 מיליון שקלים. זו עשייה עצומה למען נזקקי העיר".

- מה אתה אוהב בעיר?

"את האנשים. אני פשוט אוהב אנשים. בעבר הייתי מסתובב יותר בעיר והיום אני כבר מבוגר יותר אז אני פחות נמצא במרכזים אבל לא היתה חנות שנפתחה שלא הייתי בה וקבעתי בה מזוזה. כך שמאז ומתמיד הייתי עם התושבים ומה שאי אוהב זה להיות קרוב אליהם ומעורה בתוכם. אגב, אני גם אומר לכל אדם שלום ברחוב, הרוב מכירים אותי אבל גם מי שלא מכיר אותי יקבל ממני ברכת שלום, זו מצווה חשובה מפרקי אבות "הוי מקדים שלום לכל אדם" היום כמעט ולא עושים את זה ואני מקווה שאנשים לא לועגים לי אבל בעיני זה חשוב מאוד, גם אם האדם שמולי הוא לא חבר שלי או שדיעותיו שונות משלי, להקדים שלום צריך".

- מהו ענף הספורט שאתה אוהב?

"אני מאוד אוהב כדורגל ואפילו הייתי שחקן כדורגל בצעירותי. שיחקתי בגיל 15-16 בנוער של מכבי חיפה.

-איזו קבוצה אתה אוהד בארץ?

"אין לי קבוצה בארץ שאני מהלל ומשבח. לצערי היום ההתנהגות בענף הזה לדעתי אינה הולמת את מה שגדלתי עליו. פעם זה היה פשוט ספורט והיום מעורבים בזה דברים אחרים כמו פוליטיקה, תככים, כסף ואלימות. אני לא גדלתי על זה אבל מי אני שאבקר את התחום הזה? זה לא התחום שלי. התפקיד שלי הוא כבוד ומעשים טובים אז אני לא מתיימר לבקר את תחום הספורט".

"אני היום בן 76 ואני לא יודע אם הייתי עושה את זה יותר טוב אם הייתי חוזר לילדות. כל דבר שקורה זה לטובה, אז אני לא יכול להגיד אף פעם שאם הייתי חוזר לזמן אחר הייתי עושה את זה אחרת. אני פשוט מסתכל על זה אחרת, כל דבר שעשיתי, שאני עושה או שאפילו נכשלתי בו זה לטובה, אז לא הייתי רוצה לחזור כי אני יודע שעשיתי את המקסימום שלי באותו שלב"

- מה מרגש אותך?

"אני מתרגש המון! מעשים טובים בוודאי מרגשים אותי. לדוגמא לפני שבוע וחצי דפק אצלי בדלת בבית ילד ואמר לי שהוא רוצה לתת לי את המתנות של הבר מצווה שלו שאתרום אותם. מסתבר שהוא קיבל לבר המצווה שלו מתנות ומשחקים שונים והוא חשב שהם ישמחו יותר ילדים שאין להם. אז שכזה מעשה לא ירגש אותי? יש נשמות טובות וזה מרגש".  

- מה מכעיס  אותך?

"אני לא יודע עד כמה אני כועס בחיים....כמובן שכמו כולם גם אני לפעמים כועס אבל אני בדרך כלל לא. ירגיז אותי לשמוע דברים לא ישרים, חוסר יושר בהחלט מכעיס אותי או שאני רואה אנשים שאצלם זה אחד בפה ואחד בלב. אני שותק כי אלו החיים, אבל זה מפריע לי בלב".  

- מה המשפט שהכי מאפיין אותך?

"לא יודע להצביע על משהו מסוים. מה שבדרך כלל מלווה אותי זו התקווה שהטוב יהיה  בכמות ובאיכות גבוהה יותר מהרע, שהטוב יגבר והרע יתמוגג".

- מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר?

"הולך להתפלל".

- עם איזו דמות היית רוצה להיפגש?

"יש המון אנשים שאני מאוד מעריך. אני הרי לומד, קורא המון וכותב ספרים ואני רואה שהיו בעבר גאונים שאני עפר לרגליהם. הייתי רוצה לפגוש כזה אחד ואי אתן דוגמאות מיני רבות, כגון הגאון מווילנא או הרמב"ם. זה מדהים אותי, איך הם ידעו הכל, איך הם חשבו על זה, איזה המצאות וידע ותבונה היו להם וכמה יצירה היתה בהם. אני יכול לציין כאן שרשרת דמויות של חכמי התלמוד, חכמי מוסר, חכמי יהדות ופילוסופים שהייתי רוצה לפגוש. למשל אריסטו, כדוגמא, הייתי רוצה לראות אותו, לשמוע אותו. הרי לא היה להם כלום בעולם, איך הם היו כאלה גאונים? אלו אנשים חכמים שהם נר לרגלי".

"הוי מקדים שלום לכל אדם" זו מצווה חשובה מאוד מפרקי אבות כך שגם מי שלא מכיר אותי יקבל ממני ברכת שלום. היום כמעט ולא עושים את זה ואני מקווה שאנשים לא לועגים לי, אני תמיד עושה זאת בחיוך ומאמין שגם אם האדם שמולי הוא לא חבר שלי או שדיעותיו שונות משלי, להקדים שלום צריך"

מלוחם בקומנדו לרב חיל הים 

- לאיזו תקופה חיים היית רוצה לחזור ?

"אני היום בן 76 ואני לא יודע אם הייתי עושה את זה יותר טוב אם הייתי חוזר לילדות. כל דבר שקורה זה לטובה, אז אני לא יכול להגיד אף פעם שאם הייתי חוזר לזמן אחר הייתי עושה את זה אחרת. אני פשוט מסתכל על זה אחרת, כל דבר שעשיתי, שאני עושה או שאפילו נכשלתי בו זה לטובה, אז לא הייתי רוצה לחזור כי אני יודע שעשיתי את המקסימום שלי באותו שלב. אני רוצה להמשיך ולעשות את הטוב ביותר".

- ספר על תקופת השירות שלך בצה"ל

"כשהגעתי לחיל הים בתפקיד לוחם בקומנדו הימי, מפקד חיל הים היה אז האלוף בוצר (אלוף אברהם בוצר, צ'יטה) והיה לו אז רב מבוגר אבל הוא החליט שהוא רוצה שהרב של החיל יהיה גם לוחם ואז הוא שלף אותי וכך הפכתי לרב חיל הים. בין היתר במסגרת התפקיד שלי ערכתי המון חתונות וחופות. אחר כך הייתי רב של פיקוד מרכז ובפיקוד העורף ושירתתי במגוון תפקידים".   

- איך השירות כאיש ים הסתדר עם חיי המשפחה? היו הרבה היעדרויות מהבית?

כן, כאיש ים הפלגתי המון, הייתי בצוללות, דבורים וסאטילים וכמעט שלא הייתי בבית כך שאשתי גידלה לבד את הילדים, זה לא היה פשוט. אני זוכר שאחד הדברים שלא יכולתי לעשות זה לטייל בחו"ל מפני שהיה לי סיווג ביטחוני גבוה. פעם אחת אישרו לנו לצאת לטיול ונסענו להונגריה, שהיתה אז תחת שלטון בריה"מ. לא עברה שעה בלי טלפון מהארץ שבדק היכן אנחנו ומה אנחנו עושים, אז הבטחתי לאשתי שלאחר שאשתחרר, ניסע המון לחו"ל ואכן כך היה".

 - אפרופו חו"ל, מהו יעד החופשה המועדף עליך?

"אשתי מאוד אוהבת לטייל ואני הרבה פעמים נוסע איתה לטיולים שונים. אין לי יעד מועדף, מבחינתי כל מקום שאני יכול לראות בו התפתחות ותרבות מעניין אותי. העולם הוא מעניין ואי אפשר להגיע לכל מקום ולכל תרבות אבל אני תמיד שמח לראות מקומות ודברים חדשים".

- אם תגיע לאי בודד, על מה לא תוותר לעולם?

"על הטלית והתפילין. ולראיה, כשאני נוסע לחו"ל, הדבר שתמיד איתי ביד זה טלית ותפילין. זו בעיני היהדות בכל העוצמה שלה. אלו הכלים של היהודי הדתי ואני כאדם דתי, לא רק כרב, לוקח איתי את הכלים שהכי מסמלים את היהדות, אותם לעולם לא אשאיר במזוודה, זה המינימום שאני רוצה כדי להתקיים. אחרי זה יש עוד הרבה דברים חשובים מאוד כמו אוכל ובגדים אבל זה החשוב ביותר".

 עם איזו דמות היית רוצה להיפגש? "...אני יכול לציין כאן שרשרת דמויות של חכמי התלמוד, חכמי מוסר, חכמי יהדות ופילוסופים שהייתי רוצה לפגוש. למשל אריסטו, כדוגמא, הייתי רוצה לראות אותו, לשמוע אותו. הרי לא היה להם כלום בעולם, איך הם היו כאלה גאונים? אלו אנשים חכמים שהם נר לרגלי"