מאת: חלי וינשטיין * צילומים: פרטי, ארמונד אזולאי, יואל תמנליס

168 מילה על המרואיינת:

חברת המועצה לשעבר הילה שי וזאן, 37, נולדה בבת ים, הוריה חzרו בתשובה כשהייתה בת 4, והיא התחנכה וחינכה בתנועת הנוער בני עקיבא.

היא נשואה לעדי, 40 אמא לארבעה: אבישי, 13, תמר 10.5, אסף 3 ואמיר בן השנה וחצי. הם הכירו באוניברסיטת בר אילן ולמעשה הגיעו למודיעין לפני 13 שנה מיד לאחר שהתחתנו כך שזו בעצם הדירה הראשונה שלהם כזוג. "הגענו לאבני חן, כשעוד היתה בחיתוליה" נזכרת שי וזאן, "כשכונה בבניה ועד היום אנחנו כאן. שמענו מחברים שעברו לכאן על העיר החדשה, על הפוטנציאל ומיד כשראינו אותה התאהבנו בה".

היא בעלת תואר ראשון ושני בתקשורת, שימשה כעיתונאית ב"ידיעות מודיעין" מילאה שורה של תפקידים בערוץ 10 ובערוץ 2, הייתה ראש מחלקת דוברות וקשרי ממשל במרכז האקדמי לב, ניהלה את מטה הבחירות של יו"ר "הבית היהודי" האלמוני יחסית דאז נפתלי בנט וקצת לפני התחנה הנוכחית במרכז לשלטון מקומי, כדוברת, מכרז אליו ניגשה בהמלצתו החמה של ביבס, שובצה כמספר 2 של מיכאל חרל"פ בבחירות המוניציפליות והייתה חברת מועצה פעלתנית ומוערכת בעיקר כמחזיקת התיק לשייוויון מגדרי ופעילותה לקיום מעמד האישה בעיר. 

- מה מרגש אותך?

הילדים שלי ובכלל ילדים קטנים, הם חווים דברים בצורה שונה ומיוחדת כל כך וזה מאוד מרגש. בנוסף, יצירה של משהו חדש, לראות את ההצלחה של הדברים עליהם אני עובדת לאורך זמן. נפלא בעיני לראות שהדברים קורים ומצליחים, כמו שחזיתי ובהתאם למה שהצבתי לעצמי, שפרויקט שעבדתי עליו מצליח ואפשר לראות את הפירות ולהסתכל אחורה בגאווה , גם אם זה לא משהו גדול אלא הצלחות קטנות שמתגשמות ומרגשות.

- ספרי על דרכך בעולם העיתונות  

אצלי זה היה לגמרי לפי הספר, ובשונה מאחרים קודם כל בחרתי ללמוד. למדתי תואר ראשון ושני בתקשורת, כתבתי את התזה שלי ואז התחלתי להתמקצע. העבודה הראשונה שלי בתחום היתה כמפיקת חדשות בידיעות אחרונות ולאחר שנתיים עברתי לעמדת הכתיבה. באותו זמן הציעו לי להצטרף אל ידיעות תקשורת, שזה כביכול היה צעד אחורה ומעבר מעיתונות ארצית למקומית אבל זו היתה הזדמנות לקבל טריטוריה משלי ולהיות כתבת תחום חינוך.

בסופו של דבר עשיתי הכל והפכתי לכתבת ראשית של העיתון, סיקרתי המון תחומים וגם את התחום המוניציפאלי בתקופה הסוערת של שלהי תקופתו של ספקטור. כך הכרתי את כל הנפשות הפועלות בעיר, ראיינתי ותיחקרתי המון ולאט לאט העיתון גם קיבל כיוון חדש ממצב של ניוז בעיקר, העיתון שילב יותר ויותר כתבות מוסף ומגזין.

- מה את הכי אוהבת בעיר?

את מערכת החינוך. אני מכירה את העיר היטב, בין אם במסגרת תפקידי הקודמים כעיתונאית חוקרת, כנציגת ציבור והיום כתושבת מן המניין. בנוסף, כיום בתפקידי הנוכחי יש לי מקור להשוואה ופרספקטיבה רחבה יותר ואני יודעת כמה מורכב וקשה לנהל מערכת חינוך בעיקר בעיר שהיא מצד אחד חדשה יחסית ומצד שני גדולה, כמו מודיעין. להחזיק מערכת חינוך כל כך טובה ומוצלחת מחייב יעילות ויצירתיות וכייף לשמוע יותר ויותר אנשים שעוברים לגור בעיר במיוחד בשל החינוך הנפלא, זה מקסים בעיני וזה מקור גאווה גדול לעיר שלנו. אני לא חושבת שיש עיר בישראל שהייתי מחליפה בה את מודיעין.

 פוליטיקה היא היעד הבא? "בע"ה. לא מזמן היתה לנו פגישת מחזור ראשונה מהתיכון והביאו שם מסמך מהעבר שבו כתבנו כשהיינו בתיכון, מה יהיה עם כל אחד מאיתנו. ליד התמונה שלי היה כתוב 'שרת החינוך, התרבות והספורט', כך שזה תמיד היה שם. מבחינתי להיות שליחת ציבור ולבצע עבודה ציבורית וחברתית יוצרת זה חלק ממני ואני מאמינה שזה הייעוד שלי בחיים"

- מה מרגיז אותך?

מעורבות יתר של הורים. אנחנו עיר שבה ההורים הם לא רק מעורבים הם גם מתערבים וזה לדעתי כבר חצה את הרף. כתלמידה, גדלתי עם הורים מבוגרים שלא ממש ידעו מה אני לומדת ואם זה טוב או רע וגדלתי באופן עצמאי לחלוטין. כיום, אמנם הדור הצעיר שלנו צריך את מעורבות ההורים שהיא ללא ספק חשובה, אבל במודיעין זה הפך להתערבות.

אולי בשל העובדה שזו עיר חדשה וצעירה ושראש העיר שלנו כל כך זמין לכל תושב, אז אנשים מרשים לעצמם להתערב. חשוב לציין שהצוותים החינוכיים בביה"ס עושים עבודה מדהימה וצריך לתת להם גיבוי, לסמוך עליהם ולזכור שאנחנו אולי יכולים להלין על הרבה דברים אבל צריך להיות עם יד על הדופק ולשאול את עצמנו, אם אנחנו היינו במקומם, היינו מסוגלים להיות עם 40 ילדים בכיתה במשך 8 שעות ביום? כנראה שלא. אז פשוט תנו לצוות החינוכי את מרחב ההחלטה.

- מה הראשון שאת עושה בבוקר?

אומרת מודה אני! דבר הראשון שאני עושה כשאני מתיישרת, זה לוקח בדיוק 8 שניות ומה שמדהים הוא, שלפני כמה שנים קראתי באיזשהו מקום שאדם מתעורר בבוקר הוא צריך להמתין 8 שניות לפני שהוא קם מהמיטה, מבחינה בריאותית כדי לא לקבל סחרחורת , אז כנראה שגם הגוף שלנו מחובר לתפילה הזו. חוץ מזה אני לגמרי אדם של בוקר, בשבע ורבע בבוקר אני כבר במשרד קוראת את כל העיתונים לפני שכולם באים והטירוף מתחיל. אני גם מעדיפה לצאת מוקדם מהבית כי הפקקים מוציאים אותי משלוותי.

- מה מצחיק אותך

הילדים שלי, חברים.  

- מה מפחיד אותך?

תחושת פספוס למרות שלשמחתי אני יכולה לומר שאין לי פספוסים מהותיים. זה פשוט עניין של אופי, להציב יעדים ולהשיג מטרות ותמיד לראות את המטרה הבאה. בראיה לאחור, אני תמיד משתדלת לומר לעצמי להיות שלמה עם הבחירות שלי. חינכתי דור של חניכים בבני עקיבא לאורו של יוני נתניהו והאמונה שלו לניצול זמן וזה מנחה אותי בכל שלב בחיים כך שאני תמיד אהיה מוכנה, בכל שלב, לתת דין וחשבון.

אני מודה שלפעמים זה קצת יותר מדי כי אני תמיד מציבה לעצמי את המטרה הבאה אז אני מרגישה שאני חיה בעתיד ולא בהווה ופחות נהנית ממה שהשגתי וזה גם די מעייף, אבל מפחיד אותי לפספס משהו, לדעת שאולי יכולתי יותר.

להשפיע על דור שלם

- יש משהו שאת מחרטת עליו?  

דבר אחד, שלא התחלתי במקצוע שלי הרבה קודם. הייתי באשליה כזו שחשוב קודם כל לעשות את התואר וההצטיינות בו ואכן למדתי קשה ולא עבדתי כי חשבתי לתומי שברגע שאסיים את לימודיי כל הדלתות יפתחו בפני ויעריכו את מה שלמדתי אבל בישראל זה לא ככה. מהר מאוד הבנתי שאני עדיין חייבת להתחיל מלמטה, כמפיקת ריכוז חדשות עם שכר מינימום.

אבל, ברוך השם, בסופו של דבר הכל מגיע למקומו בשלום וחשוב לי להגיד את זה, גם אם הייתי בוחרת לעשות את זה אחרת. בסופו של דבר הכל לטובה אבל היום אולי הייתי ממליצה לאחרים לעשות אחרת. אני לא חיה עם חרטה או הרגשה שהייתי מגיעה למקום אחר אם הייתי עושה אחרת את הדברים ואני ממש גאה בעצמי ושלמה עם הבחירות שלי.

- לאיזו תקופה בזמן היית חוזרת?

לגיל 16-17 שלי, לתקופה שבה הייתי מדריכה בתנועת הנוער. זו תקופה מדהימה שבה זכיתי להשפיע על דור צעיר. אז לא היו לנו חוגים, כמו שהיום בני הנוער משלבים את הפעילות בתנועה כחלק מעוד כמה וכמה חוגים. התנועה היתה הכל בשבילנו, הבית השני שלנו ולפעמים אפילו הבית הראשון. כמדריכה וחניכה חוויתי את תחושת הסיפוק, לראשונה בחיים, ממשהו שהוא אמיתי בעיני ואם עד לאותה תקופה התרכזתי בעצמי באופן טבעי, כמו כל בני הנוער, בתנועה זכיתי להגיע לתחושה מהותית, ללב שאתה נותן לחברה ולקולקטיב.

- מהו יעד החופשה שתרצי להגיע אליו?

דרום אמריקה. את השירות הלאומי שלי עשיתי במשך שנה וחצי בוונצואלה וזו היתה חוויה מדהימה. לאחר שנת השירות הראשונה בארץ, נבחרתי לצאת ולעשות שם את השירות. הייתי ילדה בת 19 שיוצאת פעם ראשונה מהארץ לבד, לאזור די מסוכן כך שלא טיילתי שם הרבה ואני ממש רוצה לחזור לשם כי אני עדיין חייבת לעצמי את הטיול של דרום אמריקה.

- אם תגיעי לאי בודד, על מה לא תוותרי לעולם?

על הילדים שלי, המשפחה שלי ועל מוסיקה.  

- מה מעסיק אותך בימים אלו ?

הקמתי תנועה חברתית חדשה שנקראת "שווים שונים" ומטרתה להחזיר לשפיות את השיח שבין גברים לנשים. זה פרויקט שאני עוסקת בו במלוא המרץ בזמן הפנאי שלי ואחרי שעות העבודה וזה מרגש מאוד.

- ספרי על סרט או הצגה אחרונים שראית ואהבת  

שלשום ראיתי את בייבי דרייבר, סרט מאוד מיוחד מבחינת שילוב המוזיקה בתוכן. מומלץ מאוד.

"בין תפקידי בערוץ 10 לתפקיד הדוברת במרכז האקדמי, נוצרה לי הזדמנות פוליטית. חבר אמר לי שאיש היי-טק נכנס לפוליטיקה וצריך לנהל את המטה שלו. זה היה נפתלי בנט, שעוד לא הכירו, עד לרגע שבו הוא כבש את הבית הבית היהודי. זו היתה תקופה מטורפת של 19 שעות עבודה ביום, עם נסיעות ברחבי הארץ, מסע שכנועים ושינוי תדמית של מפלגת נישה, מ-3 מנדטים לעמדת המובילים"

המפגש עם בנט

- עם מי היית יושבת לארוחת בוקר?

עם מרגרט טאצ'ר. אישה חזקה שלא מחשבנת, לא עושה שום הנחות ולא חושבת שהמין שהיא נולדה איתו מקנה לה יתרונות על פני המין השני, לא נותנת לאף אחד להגיד לה כמה היא שווה, מתקדמת בזכות עצמה ומצליחה בגדול. אחד הציטוטים שלה היה "אף אישה בזמני לא תהיה ראש ממשלה או שרת החוץ – לא במשרות הגבוהות. בכל מקרה, אני לא הייתי רוצה להיות ראש ממשלה. אתה צריך לתת 100% מעצמך לעבודה" (1969) . היום הייתי אומרת לה 'הנה תראי, החלום עולה על כל היגיון ואת הוכחת את זה יותר מכולם'.

- מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך כילדה?  

כשהייתי בת 3 או 4, המשפחה שלי והוריי חזרו בתשובה ומאחר ואני בת הזקונים עם הפרשים גדולים מאחיי, הם גדלו כולם כחילוניים ונשארו כאלה. אני זוכרת את עצמי ביום שישי בערב לאחר הקידוש, עומדת בחלון ומסתכלת עליהם כשהם יוצאים ונוסעים ואני לא יכולה. אבל מאז מצאתי את מקומי, הרבה בזכות תנועת הנוער, והעולם שלי התמלא בתוכן ובחברים ואני גאה בחינוך שגדלתי בו והיום אני שמחה לגדל את ילדיי באותה דרך. 

- מהי הצלחה בעיניך?  

שאתה מגשים את הייעוד שאתה קבעת לעצמך! זה דבר שגיליתי בעבודה שלי. בין תפקידי בערוץ 10 לתפקיד הדוברת במרכז האקדמי, נוצרה לי הזדמנות פוליטית. חבר אמר לי שאיש היי-טק נכנס לפוליטיקה וצריך לנהל את המטה שלו. זה היה נפתלי בנט, שעוד לא הכירו, עד לרגע שבו הוא כבש את הבית הבית היהודי. זו היתה תקופה מטורפת של 19 שעות עבודה ביום, עם נסיעות ברחבי הארץ, מסע שכנועים ושינוי תדמית של מפלגת נישה, מ-3 מנדטים לעמדת המובילים.

כשניהלתי את המטה שלו גיליתי שאני בעצם המנהלת הכי קשה שיכולה להיות לעצמי. אני זו שקבעה את הסטנדרטים לפי המסוגלות שלי, לא עשיתי לעצמי הנחות ולא ויתרתי. וזו ההצלחה – שאדם מציב מטרות אמיתיות שתואמות את היכולות שלו ומשיג אותם.

פוטנציאל לדור ההעתיד של ההנהגה

- איך המשפחה מסתדרת עם שעות העבודה הרבות שלך?

זה דורש מחיר אישי ומשפחתי כבד אבל אלוהים בירך אותי בבעל מדהים ופרטנר אמיתי ותומך ותודה לאל, מכאן חותרים למטרה ועושים הכל כדי להיות ראויים ולהגיע לשם.

- במה את גאה?

בספטמבר שנה שעברה, התקשרו אלי מה- state department של ארה"ב וסיפרו לי שנבחרתי להיות אחת מ-5 אנשים, שבעיני הממשל האמריקאי יש להם פוטנציאל להיות דור ההנהגה העתידית של ישראל. הם זימנו אותי לתכנית ה- IVLP (International Visitor Leadership Program ). זה נורא מעניין כי בארה"ב משקיעים בעתיד ומתכננים אותו, הם מסתכלים על דור המנהיגים הבא של בעלות הברית ורוצים להשקיע בו כבר עכשיו.

נסעתי לשם עם עוד 4 אנשים למשך שלושה וחצי שבועות, ביקרנו ב-5 מדינות ופגשנו מנהיגים, מושלים, חברי מועצות וראשי ערים והכרנו את מערכת המדינה האמריקאית. המטרה היא להעמיק את שיתוף הפעולה ואת ההבנה ההדדית וזה היה מסע מרתק שלמדתי המון ממנו והיתה לי הזכות לתרום לו לא מעט. אני גאה על כך ומודה על ההזדמנות כי זה One in a life time, רק חמישה אנשים מכל מדינה נבחרים ובעבר עשו את זה גם גולדה מאיר ומנחם בגין.   

- פוליטיקה היא היעד הבא?

בע"ה. לא מזמן היתה לנו פגישת מחזור ראשונה מהתיכון והביאו שם מסמך מהעבר שבו כתבנו כשהיינו בתיכון, מה יהיה עם כל אחד מאיתנו. ליד התמונה שלי היה כתוב 'שרת החינוך, התרבות והספורט', כך שזה תמיד היה שם. מבחינתי להיות שליחת ציבור ולבצע עבודה ציבורית וחברתית יוצרת זה חלק ממני ואני מאמינה שזה הייעוד שלי בחיים ואעשה כל שביכולתי כדי להגיע אליו. כמי שפעלה רבות בתחום קשרי הממשל, אני מאמינה שדברים מוכרעים בבית המחוקקים ואפשר להגיע לשם, ואם מישהו רוצה לשנות הוא צריך להיות שם ולהשפיע.

מה מרגיז אותך? "מעורבות יתר של הורים. אנחנו עיר שבה ההורים הם לא רק מעורבים הם גם מתערבים וזה לדעתי כבר חצה את הרף. כתלמידה, גדלתי עם הורים מבוגרים שלא ממש ידעו מה אני לומדת ואם זה טוב או רע וגדלתי באופן עצמאי לחלוטין וכיום, אמנם הדור הצעיר שלנו צריך את מעורבות ההורים שהיא ללא ספק חשובה, אבל במודיעין זה הפך להתערבות"