להלן תיאור של סיטואציה קצרה בין אם לילד שלה, המשמשת כדוגמה להמחשת רעיון שאסביר בהמשך: הוא ישן במיטה, המיטה רכה ונעימה, המצעים נקיים ומריחים טוב. הוא ישן לילה שלם רצוף וחלם חלומות טובים. בשעת בוקר מתוך השינה הוא שומע צעדים מתקרבים, אימא נכנסת לחדר ופותחת את החלון. אור לא נעים מאיר על פניו וגורם לו לאי נוחות.

אימא – בוקר טוב!
ילד – די, אני רוצה לישון.
אימא – צריך לקום, כבר מאוחר. בוא למטבח ותשתה את השוקו שהכנתי לך.
היא יוצאת מהחדר והוא נשאר במיטה. נעים לו מתחת לשמיכה, עיניו נעצמות והוא נרדם שוב. לאחר מספר דקות האימא חוזרת לחדר מבלי ששומע אותה.
אימא – (בקול חזק ומעט כועס) נו כבר קום, כמה פעמים אני צריכה להגיד לך לקום, אתה תאחר לבית ספר!
הוא מתעורר בבהלה.

הילד מתקשה להתעורר, נהנה לשהות זמן נוסף במיטה. בהמשך הוא נתקל בלחץ ובכעס של האם, אשר שונים מתחושת השלווה שליוותה אותו במעבר בין השינה לערות. הוא מנסה להתמודד עם הסיטואציה באמצעים שעומדים לרשותו, אך בסופו של דבר תחושות אשמה וחוסר אונים מציפות אותו. אין לו באמת כוחות להתנגד לאימא, ניסיונות קודמים להתנגד נתקלו בצעקות וכעס 

ילד – (צועק בכעס) די אני עייף, תעזבי אותי בשקט, אני רוצה לישון.
אימא – (כועסת ותקיפה)  אתה קם עכשיו מהמיטה והולך לשתות, ברור! אוי ואבוי לך אם אני אצטרך לבוא לפה שוב להעיר אותך!
הוא יורד בחוסר רצון ובתחושה לא נעימה מהמיטה והולך למטבח. מתיישב על הכיסא, מתחיל לשחק במשחק המונח על השולחן ושותה את השוקו. לאחר מספר דקות שוב נשמעים הצעדים מתקרבים לעברו.

אימא – (בטון עצבני) נו, יותר מהר, כבר מאוחר וצריך ללכת. כבר 7:50,  למה אתה משחק עכשיו? אתה יודע שאין לזה זמן. כל בוקר זה אותו סיפור, כמה פעמים אני צריכה להגיד לך? הכנתי לך בגדים על המיטה, לך כבר לצחצח שיניים ולהתלבש.

לא נעימה לו הסיטואציה, הוא נלחץ מצד אחד אבל מצד שני אינו רוצה לוותר על רצונו.
ילד – רגע, עוד לא סיימתי את השוקו והמשחק.
אימא – (כועסת) זה לא מעניין אותי, נמרחת במיטה, אז עכשיו כבר אין זמן. אם היית קם בזמן אז היית יכול לשחק יותר, אבל לא עשית את זה, אז קום עכשיו ולך להתארגן.

הילד מרים את הראש למעלה ורואה את הפרצוף שלה כועס. תחושה של כעס עולה בקרבו, אבל הוא קם בחוסר רצון ובתחושת כניעה ומתחיל להתארגן. מתחיל את היום במצב רוח רע. סיטואציות משפחתיות רבות יכולות להחוות באופן שונה על ידי בני משפחה שונים. אמחיש זאת באמצעות הדוגמה:

ההורה: האימא באה להעיר את הילד שלה זמן קצר לאחר שהתעוררה, היא מעוניינת להספיק את שיגרת הבוקר שלה ובנוסף רוצה לארגן את הילדים ולהספיק להגיע למסגרות השונות בזמן. סביר שהיא מרגישה לחץ, מצפה מהילד שלה שישתף פעולה, יתארגן מהר ויהיה מוכן לצאת בזמן. היא זוכרת בקרים קודמים שבהן ציפיות אלה לא נענו ולכן מהר מאוד עולה גם תחושת אכזבה וכעס.

הילד: הוא קטן מהאם ותלוי בה נפשית ורגשית. הוא מתקשה להתעורר, נהנה לשהות זמן נוסף במיטה. בהמשך הוא נתקל בלחץ ובכעס של האם, אשר שונים מתחושת השלווה שליוותה אותו במעבר בין השינה לערות. הוא מנסה להתמודד עם הסיטואציה באמצעים שעומדים לרשותו, אך בסופו של דבר תחושות אשמה וחוסר אונים מציפות אותו. אין לו באמת כוחות להתנגד לאימא, ניסיונות קודמים להתנגד נתקלו בצעקות וכעס ואף בעונשים.

האימא באה להעיר את הילד שלה זמן קצר לאחר שהתעוררה, היא מעוניינת להספיק את שיגרת הבוקר שלה ובנוסף רוצה לארגן את הילדים ולהספיק להגיע למסגרות השונות בזמן. סביר שהיא מרגישה לחץ, מצפה מהילד שלה שישתף פעולה, יתארגן מהר ויהיה מוכן לצאת בזמן. היא זוכרת בקרים קודמים שבהן ציפיות אלה לא נענו ולכן מהר מאוד עולה גם תחושת אכזבה וכעס

אפשר לחשוב על עוד אינטראקציות רבות בין הורים וילדים וגם בין בני משפחה נוספים. כדאי לנו לעצור ולהתבונן על איך אנחנו מתייחסים ומגיבים לאחרים ולנסות ולהבין את הסיטואציה גם מנקודת המבט של השני. זאת כדי לבחור  דרכי התייחסות מוצלחות יותר בקשר שלנו עם מי שאנחנו כל כך אוהבים.

הייתי נעזר גם בשאלה האם היינו רוצים שיתייחסו אלינו באופן זה או האם היינו מתייחסים כך גם לאדם זר? אם התשובה לכך שלילית, כיצד יתכן שאנו מתייחסים באופן זה למי שיקר לנו כל כך?