מאת: ענבל בן ברית כהן * צילומים: פרטי

ג'קי אוחיון ז"ל, היה הרבה מעבר למאבטח בכניסה לבית ספר עירוני ב' ע"ש רבין בעיר. לכולם נדמה כי הוא היה שם מאז ומתמיד ואף אחד לא ממש יודע להגיד כמה שנים, אבל כולם תמימי דעים באשר לגודל חיוכו ורוחב ליבו. מעבר לשמירה בשעות הבוקר בבית הספר, ג'קי היה חלק מהמבוגרים המשמעותיים שהקיפו את בני הנוער גם בשעות שמעבר לשעות הלימודים. באירועים שוננים בעיר, במתחם הזולה הניידת ועוד.

אתמול בשעות אחר הצהריים התבשרה קהילת עירוני ב' על פטירתו בטרם עת של ג'קי, ועצבות רבה ירדה על הקהילה כולה, גם מעבר לתלמידי בית הספר. ג'קי היה אדם מעורב, חבר טוב של כולם, חייכן, רחב לב ואכפתי. בקיץ האחרון חלה בסרטן, אושפז וטופל ונדמה היה שמסתמן שיפור במצבו. מנהלת בית הספר ריקי נגרי, סיפרה כי ג'קי שיתף אותה בגילוי המחלה ובמצבו וביקש שלא יבקרו אותו עד שירגיש טוב יותר והיא שמרה איתו על קשר טלפוני וכבדה את בקשתו.

גם ניסיונותיו של סגן ראש העיר, אילן יאיר בן סעדון שהיה עם ג'קי ביחסי ידידות קרובים, לבקר את ג'קי כשחלה, עלו בתוהו. "ג'קי התמודד עם המחלה לבד רק עם המשפחה. ניסיונותי לתאם להגיע לבקר אותו נענו במין סוג של דחיות לא מובנות. הפתעתי אותי בביקורים ובלי לתאם איתו. הוא התמודד עם המחלה לבד ובענווה גמורה. תמיד ענה בצניעות כי אינו זקוק לכלום והיה מאוד אופטימי כי הכול בסדר והוא ייצא מזה".

בן סעדון: "הבחירה בג'קי לאבטח את הזולה הייתה מושלמת, המפגש שלו גם בלילות במתחמי הבילוי של בני הנוער הוכיח את עצמו. ג'קי הפך להיות מעין 'הבורר' של בני הנוער. היה תמיד מרגיע את הרוחות ומשכין שלום. ג'קי הקפיד להתקשר אלי בימי שישי על מנת לוודא שאני יוצא להתנדבות שלי בסיירת ההורים. היה חשוב לו שניפגש ונשתה יחד את הכוס קפה של המשמרת"

נגרי, מתארת את ג'קי: "ג'קי היה איש מאד יקר לי באופן אישי ולבית הספר בכלל. הוא היה איש חם שקיבל את כל באי בית הספר עם חיוך על הפנים. בית הספר היה מאד מאד חשוב ויקר לו, והוא שמר עליו לא רק פה פיזית בכניסה, אלא גם בחוץ. הוא דיבר על בית הספר רק דברים טובים וחיוביים".

והיא ממשיכה בכאב: "הוא היה אדם עם נתינה ענקית ולב ענק. אותי באופן אישי היה שומר לא רק פיזית. כל מי שהכיר אותו אהב אותו. ג'קי הקפיד להגיע לכל האירועים הבית ספריים, דאג לכבד את האנשים ללא יוצא מן הכלל ובכל גיל והתלמידים היו חשובים לו באופן אישי" נגרי מוסיפה שהיה מאד חסר להם בתקופה האחרונה וזו אבדה גדולה מאד לכולם. "פטירתו בל"ג בעומר כמו מסמלת אותו במדויק. אדם עם חום ענק כמו של אש המדורה וחלק ממעגל חברתי קהילתי שיש סביב המדורה".

גם אילן בן סעדון מתאר אדם אהוב, משמעותי לבני הנוער ולכולם: "את ג'קי ואת יופיו המיוחד הן הפנימי והן החיצוני, עלתה בחלקי הזכות להכיר כשהגעתי לאחד מאירועי בית הספר עירוני ב', בו הוא עבד כמאבטח. כבר במפגש הראשון נוצר קליק חברי חזק שנשאר כזה עד היום. בזמן שהמתנתי בכניסה, עקבתי אחריו, וראיתי מחזה מדהים, קשר כה מיוחד שהיה בינו לבין התלמידים. כולם בלי יוצא מהכלל שהגיעו לבית הספר, אין אחד שדילג על ג'קי. אחד זה עם 'כאפה', אחד עם חיבוק, אחד אחר עם מילה טובה במבטא הצרפתי שכה אפיין אותו. כך בכניסה וכך גם עם יציאתם הביתה. ידע תמיד להשכין שלום בין התלמידים ואף בקרב הסגל החינוכי".

כשבן סעדון ראה את המפגש הכה נדיר שהיה לג'קי עם בני הנוער, ביקש ממנו להסכים ולאבטח את המתחם של 'הזולה'- מתחם הבילוי של בני הנוער, וג'קי מיד הסכים רק ביקש שיתואם מול חברת האבטחה: "הבחירה בג'קי הייתה מושלמת, המפגש שלו גם בלילות במתחמי הבילוי של בני הנוער הוכיח את עצמו. ג'קי הפך להיות מעין 'הבורר' של בני הנוער. היה תמיד מרגיע את הרוחות ומשכין שלום. ג'קי הקפיד להתקשר אלי בימי שישי על מנת לוודא שאני יוצא להתנדבות שלי בסיירת ההורים. היה חשוב לו שניפגש ונשתה יחד את הכוס קפה של המשמרת"

-במה לדעתך היה ייחודו?

 "ג'קי אוחיון הוא לא עוד מאבטח. ג'קי הוא המאבטח האגדי שכולם הכירו. לא בכדי מאות ההודעות והפוסטים עליו שנכתבים על ידי החברים הרבים שהכירו אותו. אהבתו ודאגתו לבני הנוער הייתה ברמה כזו, שהוא היה בוחר לעשות משמרות גם בימי שישי בפארק ענבה, על מנת להימצא במקומות הבילוי של הנוער. להיות איתם תמיד".

ריקי נגרי: "בית הספר היה מאד מאד חשוב ויקר לו, והוא שמר עליו לא רק פה פיזית בכניסה, אלא גם בחוץ. הוא דיבר על בית הספר רק דברים טובים וחיוביים. הוא היה אדם עם נתינה ענקית ולב ענק. אותי באופן אישי היה שומר לא רק פיזית. כל מי שהכיר אותו אהב אותו. ג'קי הקפיד להגיע לכל האירועים הבית ספריים, דאג לכבד את האנשים ללא יוצא מן הכלל"

בן סעדון מתאר את ג'קי גם כחבר איכפתי: "היה אפשר לדבר איתו על הכל. באירועים המשפחתיים, היה מרים מספר טלפונים כדי לוודא שאני מגיע. כך היה גם בבר מצווה של הנכד שלו שחגגנו לפני מספר חודשיים. יחסרו לי המפגשים השבועיים איתו, החיוך השופע שלו, יופיו השרמנטי, השיחות, הבדיחות, החיבוק האבהי והאוהב, תמיד יהיה בליבי. ג'קי השאיר לכולנו צוואה לא כתובה...להמשיך ולדאוג לבני הנוער, להיות איתם תמיד, להקשיב להם, ובעיקר להעניק את החיבוק והחיזוק שג'קי כה ידע להעניק ברגעים הכי נכונים".

[

אין אחד בעיר שלא הכיר את ג'קי אוחיון. גם חבר המועצה אלעד שמעונוביץ משתף: "עצוב מאוד להיפרד מג׳קי, איש שכל כולו לב ענק ונשמה טובה. תמיד הגיע ראשון לכל אירוע וכל פעילות, קיבל בחיוך וחיבוק גדול את כל מי שהגיע. לג׳קי ולי הייתה תחרות קטנה, בין חברים, מי מגיע ליותר אירועים ופעילויות שהעירייה מארגנת. בכל מקום הוא הקדים אותי, נתן חיבוק ואמר ששוב הפסדתי.. היה מדהים לראות בעקבות הפוסט שזה למאות תגובות ושיתופים, כמה בני הנוער אהבו את ג׳קי והעריכו אותו- רבין מהם לקחו מאוד קשה את הבשורה. כולנו נתגעגע אליו מאוד".

עופר זכאי, יו"ר הנהגת ההורים בעירוני ב' מבקש להביע תנחומיו בשם הקהילה ואומר: "ג'קי היה איש חייכן שתמיד קיבל את כולם בסבר פנים יפות. עשה את עבודתו באהבה רבה והחיוך שלו על הבוקר עשה לתלמידים, הורים ומורים את היום. הוא היה איש נעים הליכות והיה נעים לשוחח איתו. חבל ומצער לשמוע שזה מה שקרה. לא ידעתי שהוא חלה וזו הייתה בשבילי הפתעה. ג'קי יחסר לכולנו מאד".

הלווייתו של ג'קי אוחיון תתקיים בשעה 15:00 בית העלמין החדש ברמלה ברחוב דוד רזיאל 26.