"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.   כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ. רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע.. הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. (דברים ל' יא'-טו', יט')

בפרשת השבוע שנקראת תמיד בשבת האחרונה לפני החלפת משמרות בין השנה היוצאת לשנה הנכנסת מצווה האדם לעשות בחירה מתוך 4 אפשרויות נתונות: חיים, טוב, מוות, רע.  ומצוין כי מוטב לו שיעשה בחירה מושכלת ויבחר בחיים.

כתוב במפורש כי המצווה לבחור בחיים איננה קשה ובלתי ניתנת לקיום, היא לא רחוקה מהאדם כשמיים ולא מעבר לים, המצווה קרובה אל האדם מאד והיא תלויה בעיקר ובראש ובראשונה בפיו ובליבו. הוא צריך להאמין בה, לחשוב ולרצות בה בשכל וברגש ואז... היא שלו.

בפתחה של השנה החדשה עלינו לשים לב להבדל עקרוני ומהותי בים שתי הברכות האפשריות: כשאנו מאחלים רק "שנה טובה" או "שתהיה לנו שנה טובה" אנחנו בעצם משאירים את גורל השנה שלנו בידי אחרים, אנחנו מסירים אחריות ומרימים ידיים מן ההגה. כשאנחנו מאחלים ומברכים "תעשה שנה טובה" אנחנו מאחלים למתברך לקחת את המושכות, לאחוז בהגה 

מתוך 4 האפשרויות מוצע לאדם לבחור בחיים. לא בטוב, לא במוות ולא ברע, וגם לא מובטח לו חיבור ברור ותמידי בין חיים וטוב, אלא רק בחיים. כשיבחר האדם בחיים ויבחר לחיות את החיים במלואם, כל רגע חדש במלואו, תוך הכרה בעובדות שכתבה בשירה חוה אלברשטיין, שלכל רגע בחיים אין שני ביקום, יצטרף אליו גם הטוב:"כל רגע בו אנו חיים//הוא רגע חדש. כל רגע בו אנו חיים// אין שני לו ביקום. לא היה כמותו מעולם ולא יהיה עוד לעולם".

נצטווינו לבחור בחיים. כל רגע שאנו חיים הוא רגע חדש, יש בו הזדמנות חדשה שיכולה להביא לאדם את הטוב, אם רק יבחר נכון. הגה חיינו נמצא ממש בידינו, וכוח ראשנו וליבנו לבחור את הדרך בה ניסע. בהגיענו לצמתים בחיינו וראש שנה הינו גם צומת דרכים, עלינו לבחור לאן לפנות, לכאן או לכאן ? ולאחר שבחרנו, עלינו להמשיך ולבחור את קו הנסיעה שלנו ואופן הנסיעה, האם איטי הוא או מהר ? האם נעצור בדרך ולאיזה פרקי זמן ? האם נסיעתנו תהא מלווה במוסיקה כזו או אחרת ? האם היעד ברור לנו ואנו בדרכנו אליו ? כיצד נבחר להתמודד עם מכשולים בדרך ? האם נתמיד לכיוון היעד שלנו ומתי נבחר לתכנן מסלול מחדש ? 

האחריות לחיינו היא אך ורק שלנו, וכיצד יראה מסלול הנסיעה שלנו בחיים תלוי בבחירות החופשיות שלנו. החיים לא תמיד ולא בהכרח יהיו רק טובים, אבל הבחירה שלנו בראיית הטוב וההתכווננות לעשות אותם לטובים היא אפשרית, היא לא בשמיים ולא מעבר לים, היא בידינו ובכוח מחשבתנו וליבנו.

בפתחה של השנה חדשה שמתחדשת עלינו לטובה ממש בעוד ימים בודדים, עלינו לשים לב להבדל עקרוני ומהותי בים שתי הברכות האפשריות: כשאנו מאחלים רק "שנה טובה" או "שתהיה לנו שנה טובה" אנחנו בעצם משאירים את גורל השנה שלנו בידי אחרים, אנחנו מסירים אחריות ומרימים ידיים מן ההגה. כשאנחנו מאחלים ומברכים "תעשה שנה טובה" אנחנו מאחלים למתברך לקחת את המושכות, לאחוז בהגה ולהוביל את השנה בדיוק למקום אליו העושה חפץ להגיע. כשאני אעשה שנה טובה, אבחר בחיים, כשאת ואתה תעש"ו שנה טובה אתם תבחרו בחיים, בטוב ובברכה. אעשה שנה טובה, נעשה שנה טובה, תעשו את תשע"ח שנה טובה.

"אתה פלא" חוה אלברשטיין