כתבה: חלי וינשטיין * בשער:  יפעת הילדה בריצ'רץ'

וידאו: יפעת בריצ'רץ (משמאל)

200 מילה על המרואיינת:

יפעת לשם ארגמן, כמעט בת 51, נשואה לאורי ואם ליהונתן (24), טל (22) ורוני, בת ה-19, אשר נולדו כולם בירושלים. למודיעין היא הגיעה ב-1999 וראתה בה הזדמנות לשינוי והתחדשות ואכן, זמן קצר לאחר המעבר החליטה לעזוב את משרד החינוך ואת תפקידה כמורה לאמנות ולפתוח עסק בתחום הצורפות. לראיון היא הגיעה יומיים לאחר שנחתה, תאמינו או לא, מטיול ייחודי במזרח, בביקור של ילדיה בטיול הגדול שלהם בסרי לנקה והמשך של טיול משפחתי באיים המאלדיביים בחופשה מלאה ברוגע ונופים.

יפעת, ששימשה כמנכ"לית עמותת נ.י.ב (נשים יוזמות בעסקים) במודיעין וכמנחת קבוצות בנ.י.ב ובקבוצת הנוטוורקינג העסקית מעגל עסקים, הקימה לפני 7 שנים את "שבילים", בו היא משמשת כמרצה בתחומים שונים. במסגרת שבילים מעבירה יפעת הרצאות מגוונות בנושאים שונים כגון מבנה חסר שמדבר על הבחירות שאנשים עושים בעקבות משברים, דרך עיניה של אחות שכולה.  

יפעת ואורי גרו בירושלים ושם נולדו גם הילדים שלהם. כשרצו לעבור לבית גדול יותר היא הבינה שהיא לא רואה את העתיד שלה ושל בעלה בירושלים ומודיעין היתה עבורה סוג של הזדמנות לשינוי. "מאז אנחנו גרים באותה דירה שאנחנו מאוד אוהבים" היא אומרת, ו"זה מאוד נוח כי גם העסק שלי ממוקם ממש מתחת לבית כך שהכל מחובר, זה המקום שלנו".

- מה את אוהבת בעיר?

את האנשים. במסגרת העבודה שלי והפעילות שלי בעיר הכרתי המון אנשים מדהימים ויזמים. 

- ואיך נולד העיסוק בצורפות?

הייתי מורה לאמנות ובמהלך שנת השבתון הלכתי ללמוד צורפות. רגע לפני החזרה לעבודה במשרד החינוך קיבלתי החלטה לעזוב את ההוראה ולהקים עסק בתחום, כך נולד במקום של יפעת. תחום הצורפות פתח בפני עולם שלם ומרגש של אנשים וסיפורים כך שמעבר לעיצוב ויצירה של תכשיט אני עובדת המון על חידוש ושדרוג של תכשיטים ומגיעים אלי אנשים מכל הארץ עם סיפורים מאוד מרגשים.

להפוך יש מ'יש' 

- סיפור מיוחד שאת זוכרת?

"הגיעה אלי אישה גרושה עם טבעת הנישואין שלה, שסיפרה שהיא והגרוש שלה שמרו על קשר מאוד יפה במהלך השנים והיא לא רוצה לוותר על הטבעת אבל גם לא להשאיר אותה כמו שהיא. אז פשוט חציתי את הטבעת והפכתי אותה לזוג עגילים שמשמש אותה כתכשיט מחודש אך יחד עם זאת, שומר על החומר והזיכרונות שלה קרוב לליבה".

- נשמע כמו דבר לא פשוט לעשות, זו ממש פרידה מזכרונות...

זה מה שיפה בחידוש, שאנחנו לא נפרדים אלא יוצרים שינוי של "יש מיש" ולא יש מאין. אני שומרת על הקיים ועל החומר, לא משנה את מהות ואת הנשמה של התכשיט אלא רק משנה את הצורה החיצונית. יש כאן תהליך של הבשלה. פעם הגיעה אלי אישה שהתאלמנה, שביקשה לסדר שרשרת שבעלה קנה לה ונקרעה. לאחר כמה שנים היא חזרה אלי עם בקשה לשנות את טבעת הנישואין לתליון, כך שיש כאן הבנה, יש השלה של אדם, בין אם בתהליכים של אבל או פרידה ובין אם בתהליכים טובים. לוקח זמן לעשות כזו החלטה ואני שמחה שיש לי את הזכות להיות שותפה ברגעים החשובים של אנשים, זה מאוד מרגש אותי.

- מה עוד מרגש אותך?

אני יכולה להתרגש מדברים מאוד קטנים, זה לא חייב להות בומבסטי. דברים כמו האמון שאני מקבלת מאנשים, הפידבקים, זה אף פעם לא מובן מאליו בעיני. המשפחה שלי כמובן מרגשת אותי, הקשרים בין הילדים שלי לאחיינים שלי, הקשר שלהם כאחים, מוסיקה, ספרים, סרטים. אני מאוד מוקירה תודה לדברים בחיי.

- מה מצחיק אותך?

כמו שאני מתרגשת בקלות כך אני גם צוחקת בקלות. אני צוחקת מסיטואציות, בדיחות, אנשים שיש להם יכולת להצחיק כמו אסי כהן למשל. בכלל, הומור זה דבר שאני נותנת לו הרבה כבוד בחיי ומעריכה הומור גם כמפוגג מצבי מתח וגם כמשתחרר אמוציות. זה כלי חשוב וצריך לצחוק הרבה.

- מה מרגיז אותך?

זה אולי קלישאי להגיד אבל חוסר צדק מרגיז אותי, אלימות, שחיתויות וזלזול יכולים לשגע אותי.

על התמדה, נחישות וצניעות 

- מה המשפט שהכי מאפיין אותך?

יש משפט שאני מצטטת מתוך ספר של שלומית אברהמסון ומאוד מתחברת אליו: "בעלותך עליו יעלם ההר מעיניך". כשמתסכלים על דברים מרחוק הם נראים לפעמים מאוד מאיימים וככל שמתקרבים החשש מתפוגג והכל בהיר וברור יותר.

משפט נוסף שאני מאוד אוהבת הוא "המרחק בין מזרח למערב הוא רק בהפניית הראש" כך שבסופו של דבר, הכל עניין של גישה, להתמיד בגישה של מנהיגות ולא קורבנות, לקחת את המושכות בידיים.

- סרט או הצגה אחרונים שראית ואהבת?

הסרט זרים מושלמים שהיה מעורר מחשבה וגאוני לדעתי ואת ההצגה של שייקספיר, כטוב בעיניכם.

- מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת קמה בבוקר?

יש לי טקסיות קבועה בהתארגנות שלי לקראת הכניסה לסטודיו והרבה פעמים אני משתדלת להתחיל את היום עם יוגה. לא תמיד אני מצליחה אבל מאוד משתדלת. מה שמפתיע שדווקא בזמן חופשה אני תמיד קמה מוקדם ומתרגלת יוגה

- ואיפה את אוהבת לנפוש, בארץ או בחו"ל?

חופשה זה אחד הדברים שהכי מאתגרים אותי כעצמאית ולאט לאט אני לומדת לעשות את זה. זה מאוד חשוב בעיני, ולא משנה אם זה חצי יום חופש או שבועיים בחו"ל, צריך לדעת לעצור ולקחת חופש, זה state of mind וחשוב להתנהלות ביום יום. היוגה למשל מאוד עושה לי את זה, מבחינתי יוגה או בלט זה זמן החופשה שלי בראש, בתודעה וזה דבר שאני נותנת לו המון הערכה.

איך נולד העיסוק בצורפות? "הייתי מורה לאמנות ובמהלך שנת השבתון הלכתי ללמוד צורפות. רגע לפני החזרה לעבודה במשרד החינוך קיבלתי החלטה לעזוב את ההוראה ולהקים עסק בתחום, כך נולד במקום של יפעת. תחום הצורפות פתח בפני עולם שלם ומרגש של אנשים וסיפורים כך שמעבר לעיצוב ויצירה של תכשיט אני עובדת המון על חידוש ושדרוג של תכשיטים"

- וחזרת עכשיו ממש מחופשה ארוכה, נכון?

כן, היתה לנו חופשה משפחתית מדהימה. נסענו לבקר את הגדולים שלנו שמטיילים בסרי לנקה ובילינו יחד בצורה מרתקת ומיוחדת ולאחר מכן המשכנו כולנו לטייל באיים המאלדיביים, זו היתה חוויה משפחתית נפלאה ונופים שאפשר רק לחלום עליהם.

- ואי אפשר בלי להזכיר לך את ריץ' רץ', איך הצלחת להגיע לשם?   

זו היתה תכנית ירושלמית וכחלק מבחירת הילדים, ההפקה ביקשה מבתי הספר בעיר המלצות על ילדים שעוסקים בשירה, ריקוד ומשחק. לתכנית נבחנו בערך 2,000 ילדים ומתוכם נבחרו בסופו של דבר 12 ילדים לתכנית.

- היית בדור הראשון או השני?

אנחנו היינו הדור השני של ריץ'-רץ' כך שמאוד התרגשנו מהבחירה וממש חיכינו לזה, לעומת המחזור הראשון שכלל לא ידעו לקראת מה הם הולכים ופתאום הם נחשבו לפורצי דרך. אז ראיתי את התכנית וכל כך רציתי להיות שם כך שלאחר שנבחרתי זו היתה התרגשות מאוד גדולה בשבילי.

- ספרי על קוריוז מיוחד שקרה שם

"אני ועוד ילד היינו יותר גדולים מכולם ובעתודה ברשות השידור אמרו לנו שאנחנו כבר גדולים מדי ולא מתאימים לתכנית והחליטו לעשות אודישנים לילדים קטנים יותר. זו היתה אחת הפעמים ש'הגובה' שלי שיחק לטובתי, כי נראיתי קטנה יותר מגילי וכך הסכימו בסופו של דבר לקבל אותי לאודישן והתקבלתי לתכנית".

על ריץ'רץ': "כשהיינו בעתודה ברשות השידור אמרו לנו שאנחנו כבר גדולים מדי ולא מתאימים לתכנית. למזלי, 'הגובה' שלי שיחק לטובתי, כי נראיתי קטנה יותר מגילי וכך הסכימו בסופו של דבר לקבל אותי לאודישן והתקבלתי לתכנית"

- זו היתה הצלחה גדולה, איך הרגשת כמפורסמת?

התגובות היו מאוד טובות, זה היה מטורף כי באמת בין רגע הפכנו למפורסמים, בעיקר בקרב חברים ובביה"ס, זה היה יוצא דופן. יחד עם זאת בתכנית מאוד הקפידו שזה לא יעלה לנו לראש, היה להם חשוב שנישאר כמו שאנחנו לא נסתחרר מההצלחה, וזה היה צעד מאוד חשוב בעיני. באחת השיחות אמרו לנו שזה שנבחרנו זה לא אומר שאנחנו טובים יותר  מאחרים אלא מתאימים יותר לתכנית, כך ששמרנו על פרופורציות מתאימות וצניעות.  

- היו לך חלומות להמשיך הלאה?

קצת אבל זה לא היה חזק מאוד. בתיכון הייתי מדריכה בחוג תיאטרון, לאחר הצבא למדתי במדרשה לאמנויות והיתה תקופה שחשבתי גם על משחק אבל זה ירד כמו שזה עלה. בסוף מצאתי את הבמה שלי בדרכים אחרות, כרקדנית בלהקת מחול ועם העיסוק השני שלי כמרצה וכמנחת סדנאות כי גם בהרצאות יש במה, כך שמשהו מזה נשאר.

הופכת קש לזהב ומחברת בין אנשים

- אפרופו הרצאות, איך עלה הרעיון על הקמת 'שבילים'?

'שבילים' נולד לפני כ- 7-8 שנים בעיקר כתוצאה מהדרך. בעקבות הפעילות והניהול שלי גם בעמותת נ.י.ב וגם במעגל עסקים, החלטתי למנף את זה והתחלתי עם הרצאות לעסקים והרצאות לחברות וארגונים בנושא התמודדות עם שינויים ובנושא מנהיגות. כיום אני עובדת עם מט"י ועם עמותת תמך לנשים חרדיות, מעבירה הרצאות מרכזיות בארגונים כגון מכב"י, משרד הביטחון, המרכז השלטון מקומי וכן הרצאות על מנהיגות מנצחת בדור ה-Y. 

"כמו שאני מתרגשת בקלות כך אני גם צוחקת בקלות. אני צוחקת מסיטואציות, בדיחות, אנשים שיש להם יכולת להצחיק כמו אסי כהן למשל. בכלל, הומור זה דבר שאני נותנת לו הרבה כבוד בחיי ומעריכה הומור גם כמפוגג מצבי מתח וגם כמשתחרר אמוציות. זה כלי חשוב וצריך לצחוק הרבה"

.- יש גם הרצאות קבועות?

יש לי שתי הרצאות מרכזיות נוספות, האחת היא "מבנה חסר" על המשמעות של הבחירות שאנחנו עושים בזמן משברים דרך נקודת המבט שלי כאחות שכולה, ו"להפוך קש לזהב" ועוסקת בהתמודדות עם שינויים דרך דוגמאות מעולם הצורפות, שם אני מביאה את שני תחומי העניין שלי ומחברת ביניהם. בכלל אני מאוד אוהבת אנשים אז אחת לחודש אני גם מארחת אצלי בסלון מפגשי שיח והרצאות של אורחים מעניינים.

- מה החלום הבא שלך בקריירה או בחיים בכלל?

יש לי הרבה חלומות קטנים, להתפרנס ממה שאני אוהבת לעשות, ליהנות מהתחביבים שלי, לטייל, לבלות עם המשפחה. אני מרוצה מהמקום בו אני נמצאת היום, אני ורקדת בלט, מתרגלת יוגה ועובדת עם אנשים שאני אוהבת.

- מהי הצלחה בשבילך?  

להמשיך לנסות. זה מאפיין גם את הדרך מפני שהצלחה היא לא רק במבחן התוצאה, אלא ביכולת להמשיך לנסות, לדעת להשתנות, לזהות הזדמנויות, לגלות גמישות. נכון שיש הצלחה שנמדדת בהישגים אבל בעיני עצם הניסיון, ההשתדלות והיכולת להשתנות אלו הם מאפייני הצלחה בעיני.

- אם תגיעי לאי בודד, על מה לא תוותרי לעולם?

על המשפחה שלי, על החופש שלי ועל היוגה.  

זיכרון ילדות?

אני זוכרת שהייתי בת 5 או 6 וקנו לי מתנה פטיפון ואת התקליט הראשון - קרנבל החיות של סן סנס. לכל קטע מתוך התקליט יצרתי כוריאוגרפיה עם תלבושות, הכנתי כרטיסים למופע והכנסתי את המשפחה שלי לראות את ההופעה. זו חווית ילדות מצחיקה, לא השארתי להם ברירה, הופעתי שוב ושוב וכולם התייצבו.

- עם מי היית רוצה לשבת לארוחת בוקר?

"עם אח שלי משה שכבר איננו כאן".