מאת:גילה עיני עו"ד ומגשרת

 

למרות שהוא "סובל" ממוניטין לא רומנטי, הסכם ממון הוא אחד ההסכמים החשובים ביותר אשר בני זוג יכולים לכרות ביניהם. מדובר למעשה בהסכם אשר ניתן לעגן במסגרתו שורה ארוכה של היבטים פיננסיים וכלכליים, וכן סוגיות נוספות כמו משמורת ועוד. ההסכם נערך בין בני הזוג והוא נכנס לתוקפו במידה והצדדים מחליטים להיפרד. הסכמי ממון מאפיינים לא רק זוגות נשואים והם "פופולאריים" במיוחד בקרב ידועים בציבור. כמו כן, ובניגוד לעבר, הסכמים אלה נכרתים כיום גם בין בני זוג צעירים ולא רק בין בני זוג ב"פרק ב".

על פי רוב, הסכמי ממון כוללים את ההיבטים הבאים (כולם או מקצתם):

  1. אופן חלקותו של הרכוש במועד הפרידה (למשל – נכסים משמעותיים כמו דירה או רכב).
  2. חלוקה ספציפית בנוגע לזכויות פנסיוניות וחסכונות.
  3. התייחסות לירושות ומתנות.
  4. הסדרים פרטניים לגבי חובות עתידיים (לדוגמה – החלטה כי כל אחד מבני הזוג יהיה אחראי לחובותיו).
  5. מועד חלוקת רכוש – למשל, ניתן לקבוע חלוקת רכוש רק במתן הגט.
  6. סוגיות הנוגעות לילדים המשותפים מבחינת משמורת, הסדרי ראיה וכדומה.

 

שימו לב, למרות שהגדרנו את הסכם הממון כ"הסכם לא רומנטי", תתפלאו לגלות שבמקרים מסוימים דווקא נוכחותו של ההסכם מפיגה מתחים לאורך הדרך ומסייעת להימנע ממחלוקות מיותרות (וכן מצבירת כעסים או עוגמת נפש בעניינים כלכליים). קרי, דווקא משום שההסכם מסדיר עניינים רכושיים רלוונטיים, הוא יכול למנוע ריבים ולהקל על ניהול התא המשפחתי.

 

כיצד מאשרים הסכם ממון ואיך מבטלים אותו?

היות והסכם ממון הוא הסכם בעל משמעות רבה מבחינתם של בני הזוג, והיות והוא טומן בחובו השלכות שיכולות להיות "מרחיקות לכת" (לגבי כל אחד מהצדדים מנסיבותיו הוא), החוק בישראל איננו מתיר את עריכתו כלאחר יד. החוק הרלוונטי כיום הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. כבר לאחר הסעיף הראשון בחוק זה, אשר מגדיר מהו הסכם ממון, המחוקק עיגן את החובה לאשר ולאמת את המסמך.

על פי סעיף 2 לחוק, הסכם ממון חייב לקבל את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה או בית דין רבני. כמו כן, החוק קובע כי הערכאה המשפטית לא תאשר הסכם ממון זולת אם היא נוכחה לדעת שההסכם נעשה בהסכמה חופשית (וששני בני הזוג מבינים את משמעותיו והשלכותיו). הסכם ממון בתנאים מסויימים יכול להיות מאושר גם על ידי נוטריון (הסכם ממון נוטריוני) ובמידה והוא הסכם לפני נישואין אפשר לאשרו מול רושם הנישואין. בנוסף סעיף זה קובע, כי כשם שהאישור טמון בביקורת שיפוטית, כך גם כל ביטול או שינוי בהסכם כרוך בהליך זה. היינו, כאשר בני זוג מעוניינים לבטל הסכם ממון, עליהם לפנות בעניין לבית המשפט.

 

מהו ביטול בהתנהגות?

פעמים רבות, מונחות לפתחן של הערכאות המשפטיות בישראל תביעות לביטול הסכם ממון. העילות מאחורי התביעות הללו יכולות להיות רבות ומגוונות. למשל, הטעיה, ניצול, רמייה, הפרה וכדומה. לעיתים, עולה גם טענה בדבר ביטול הסכם ממון בהתנהגות. קרי, אחד הצדדים טוען כי למרות שהסכם הממון עיגן זכויות וחובות מסוימות, בפועל בני הזוג סטו מהוראותיו ועל כן יש לבטל את הסכם מכללא. חשוב להדגיש, לא מדובר בטענה משפטית פשוטה כלל וכלל. למעשה, הלכה פסוקה היא כי בשל הוראות החוק הדווקניות בנושא, קשה לבטל הסכם ממון בהתנהגות. למשל, כב' השופט נפתלי שילה, מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, התייחס לנושא בפסק דין שניתן על ידו  במאי 2012. בפסק דין זה, כב' השופט שילה ציין כי הענקת וודאות להסכמי ממון היא "מדיניות משפטית ראויה" וכל שינוי במסמך חייב להיעשות בכתב ובאישור בית המשפט. זאת ועוד, כב' השופט שילה הוסיף כי קבלת טענה של ביטול הסכם ממון בהתנהגות עלולה לעלות כדי יצירת חוסר וודאות בקרב בני הזוג ויש בה כדי לסכל את מטרת ההסכם.

טענות אפשרויות - שנות נישואין רבות, הסכמים חדשים שלאורך השנים, מגורים משותפים

בדומה לסוגיות נוספות בדיני משפחה, גם בנושא ביטול הסכם ממון בהתנהגות אי אפשר לקבוע מסמרות מבחינת שחור ולבן. למעשה, בפסיקה ניתן לאתר גם מצבים שבהם הסכמי ממון בוטלו חרף אישורם בערכאה משפטית. דוגמה לכך ניתן למצוא בפסק דין שניתן במאי 2007 על ידי כב' שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל. במקרה זה, בני זוג החליטו להתגרש וערכו הסכם ממון לפיו דירת הבעל תעבור לרשותו. אולם, הדירה מעולם לא עברה להירשם על שם הבעל, בני הזוג חזרו לגור ביחד לאחר הגירושין, והמשיכו לחיות זה עם זו במשך 25 שנה. לאחר תקופה זו, כאשר בני הזוג החליטו להיפרד, הגבר טען כי הדירה שלו מתוקף ההסכם שנחתם בעבר. מנגד, האישה טענה כי היא זכאית למחצית מערך הדירה מכוח היותה ידועה בציבור של בעלה לשעבר. בית המשפט פסק לטובת האישה וזאת נוכח השינוי המהותי בהתנהגות הצדדים בשנים הרבות שלאחר חתימת ההסכם ואישורו. במילים פשוטות, גם כאשר הסכם ממון נערך כדין ואושר בבית המשפט מתוך הסכמה חופשית של הצדדים, במרוצת השנים היחסים בין בני הזוג יכולים להשתנות מקצה לקצה. ייתכן בהחלט שאם בני זוג ערכו הסכם ממון בנוגע לדירה המשותפת (שהייתה בבעלות אחד מהם במועד החתונה), ולאורך שנות נישואין כספים בתא המשפחתי נעו מכאן ומכאן, בית המשפט יתייחס במידתיות להסכם "ישן נושן". אולם חשוב לציין, בית המשפט לא יעשה זאת בנקל!!!. על מנת להביא לקבלת טענה כגון דא, הצד אשר טוען לביטול ההסכם חייב להציג טענות משפטיות כבדות משקל וערוכות בקפידה. מנגד, גם הצד אשר אוחז בהסכם כמגן צריך לדעת שבדיני משפחה כל סוגיה נבחנת על פי נסיבות המקרה הספציפיות. היינו, במקרים מסוימים, לא יהיה די בהסכם המאושר ורק ייעוץ משפטי מקצועי יוכל להתמודד עם טענות נגד בדבר שינוי מהותי בהתנהגות.